כידוע במשפחות רבות מאריכים טובא בסיפור יצי"מ, ופעמים רבות שמארחים אדם שאיננו רגיל בכזאת (או אדם מבוגר וכד', וכן הילדים רעבים), והלה רעב. לאכול מיני מזונות מקמח מצה אסור כדי שיאכל מצה לתיאבון (עי' או"ח סי' תעא), וכן צריך להימנע מלאכול דבר שברכתו נפשות שברכת הכרפס פוטרת המרור (עי' מ"ב סי' תעג ס"ק נג-נו), ולפ"ז אפשר רק לאכול פחות מכזית (בתוך כדי אכילת פרס) והוא שיעור מועט ואיננו פוטר הבעיה כ"כ.
וקיבלתי במייל את הקובץ המצ"ב, ושם בהערה 8, הביא בשם הגרשז"א עצה שיאכל כזית ויותר משבעת המינים, שברכתם "על הפירות", ואיננו מפסיק בין ברכת הכרפס למרור.
והנה המ"ב בכ"מ (סי' תעג ס"ק ד ושעה"צ אות ט; סי' תעד ס"ק ד; ועוד) הזכיר שיש איסור להפסיק לשתיה בזמן ההגדה, ויש לדון בטעמו, שאם הוא מפני שצריך לקרוא ההגדה באימה ויראה (מ"ב תעג ס"ק עא בשם השל"ה) שלא ראוי להפסיק בהגדה (כמובא בהערות 'דִרשוּ' שם הערה 79 בשם הגדת הגריש"א זצ"ל), א"כ ה"ה לאכול, ואם הוא מפני הטעם שכתב הר"ן פסחים (כד.) "שאחר שמזג הכוס לספר עליו יציאת מצרים שהוא מן התורה אינו בדין שימזוג כוס אחר וישתה" (הובא בביאור הלכה סי' תעג ס"ג ד"ה הרשות בידו; וכן בהערות 'דִרשוּ' סי' תעד ס"ק ד הערה 3), א"כ זהו דין דווקא בשתייה ולאכול אפשר. וצ"ע.
ואשמח שיחכימוני בזה.