הודעהעל ידי הקיק » א' אפריל 21, 2013 9:54 am
הנה התשובה כולה:
סימן קיט
[זמן שהותו של עובר במעי אמו]
דבר מוסכם הוא מחכמי תורתנו ז"ל וחכמי האומות כי יש לעובר (עתידי) [עיתים] שיוולד בהם ויחיה, ועיתים שיוולד בהם וימות, והם זמן קצר, ארוך וממוצע. הזמן הקצר הוא שבעה חודשים, והארוך תשעה חודשים, והממוצע שמונה חודשים. ושהנולד בזמן הקצר והארוך הרי הוא מתקיים (והנולד הרי הוא מתקיים), והנולד בזמן הממוצע (שהוא ש)אינו מתקיים על הרוב, וזה דבר שאין בו ספק, ואימת אותו הנסיון.
ומהר"ר שמעון דוראן בהר"ר צמח ז"ל נתן טעם אחר בדבר בספרו הנכבד ספר מגן אבות [ה, כא], והוא שהדבר הזה דומה לגבולי החלאים, כי יום השביעי הוא יום גבול, והוא טוב ומורה על חוזק הטבע, ויום התשיעי הוא מבשר טוב, ויום שמיני הוא גבול רע. כי ביום שביעי שהוא הטבעי מורה על חוזק הטבע, ואם המתין עד התשיעי אף על פי שמורה על קצת חולשה (לא יתורו) [לאיחורו] אבל אינו רע, אבל כשהוא (בן) [בא] ביום שמיני מורה על חולשה גדולה, כיון שלא בא בשביעי ולא נתחזק עדיין להמתין עד התשיעי, ונשאר בחולשתו, על כן אינו טוב.
וחכמי התלמוד אומרים יתכן שישהה עד י"ב חדש. ושיעור זה הוא מוגבל ומקובל להם ממעשה שהזכירו בגמ' בפרק הערל [יבמות פ, ב], אמרו שם רבה תוספאה עבד עובדא באשה שהלך בעלה למדינת הים ואשתהי עד תרי עשר ירחי שתא, ואכשריה רבה. וחכמי המשפט מורים כן כאשר הוכיח הנסיון. ואם נשתהא יותר מי"ב חודש מחזיקין אותו בממזר ודאי. וכ"כ הר"מ ז"ל בפרק ט"ו מהלכות איסורי ביאה [הי"ט] ז"ל אשת איש שהיתה מעוברת והיה בעלה במדינת הים, הרי זה בחזקת ממזר, שאין העובר משתהה במעי אמה יתר על י"ב חדש.
אחר שכתבתי זה מצאתי כדמות ראיה מדברי חכמי האמת, שיתכן שהעובר ישהה בבטן אמו י"ב חודש ולא יותר. אמרו על דרך הדרש בפסוק תשב הנערה אתנו ימים או עשור אחר תלך [בראשית כד, נה], תשב הנערה זו הטיפה שממנה מתהווה הגוף, ונקראת נערה מפני שכל איברי הגוף מתנערין בהוצאת הטיפה, מיד כיון שיוצאת ימים או עשור ישב אצל אביו ואמו הגוף, שנה או עשרה חדשים שתהיה האשה מעוברת השיעור הזה, ואחר כך תלד. וזהו שאמר אחר תלך, כלומר אחר השנה יצא על כל פנים בלי שום איחור. ולזה אמר [שם פס' נו] אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי שאצא לאויר העולם, שלחוני ואלכה לאדוני אצא ואעשה שליחות בוראי. עד כאן.