מחפש את המקור/ות לסיפור על המזמור לדוד של מודזיץ שנוגן במסעדות, ושהגוי צורר היהודים עזב בשלו את העיירה.
אודה לעזרה.
הניגון המודזיצאי שהבריח את הגוי
Re: הניגון המודזיצאי שהבריח את הגוי
יש לציין שלא מדובר ב"מזמור לדוד" שהתפרסם בכל תפוצות ישראל, ונחשב ללחן "עממי".
[ניגון זה הולחן ע"י בעל המנגן האגדי נעים זמירות הרה"ח רב"צ שנקר שיחי'.]
מדובר בניגון שבמקורו נקרא "ניגון למחוסרי בית" אותו הלחין האדמו"ר הראשון לבית מודז'יץ,
הרה"ק ר' ישראל זצ"ל בעל ה"דברי ישראל" ומחברו של ה"אזכרה".
חוקר הנגינה החסידית ר' מ.ש. גשורי הביא את הסיפור בספרו "נגינה וחסידות בבית קוזמיר ובנותיה".
באתר של ה"המכון לשימורי ניגוני מודז'יץ שהוקם ע"י ר' דוד זעירא מב"ב, מועתק הסיפור במלואו.
והרי שלך לפניך:
http://www.modzitz.co.il/%D7%90%D7%A8%D ... 7%99%D7%AA
[ניגון זה הולחן ע"י בעל המנגן האגדי נעים זמירות הרה"ח רב"צ שנקר שיחי'.]
מדובר בניגון שבמקורו נקרא "ניגון למחוסרי בית" אותו הלחין האדמו"ר הראשון לבית מודז'יץ,
הרה"ק ר' ישראל זצ"ל בעל ה"דברי ישראל" ומחברו של ה"אזכרה".
חוקר הנגינה החסידית ר' מ.ש. גשורי הביא את הסיפור בספרו "נגינה וחסידות בבית קוזמיר ובנותיה".
באתר של ה"המכון לשימורי ניגוני מודז'יץ שהוקם ע"י ר' דוד זעירא מב"ב, מועתק הסיפור במלואו.
והרי שלך לפניך:
http://www.modzitz.co.il/%D7%90%D7%A8%D ... 7%99%D7%AA
Re: הניגון המודזיצאי שהבריח את הגוי
וביידיש: "די היימלאז'ר ניגון".
שמעתי מרב"צ שנקר שי' בקשר לניגון וואלצאי מסויים, שגם גויי העיירה אטוואצק - בה התגורר האדמו"ר ר' שאול ידידיה - היו מנגנים אותו. כי למדוהו בעת שעמדו מחוץ לחלון ביהמ"ד כדי לשמוע את האדמו"ר.
שמעתי מרב"צ שנקר שי' בקשר לניגון וואלצאי מסויים, שגם גויי העיירה אטוואצק - בה התגורר האדמו"ר ר' שאול ידידיה - היו מנגנים אותו. כי למדוהו בעת שעמדו מחוץ לחלון ביהמ"ד כדי לשמוע את האדמו"ר.
Re: הניגון המודזיצאי שהבריח את הגוי
גלאגוזים כתב:יש לציין שלא מדובר ב"מזמור לדוד" שהתפרסם בכל תפוצות ישראל, ונחשב ללחן "עממי".
[ניגון זה הולחן ע"י בעל המנגן האגדי נעים זמירות הרה"ח רב"צ שנקר שיחי'.]
מדובר בניגון שבמקורו נקרא "ניגון למחוסרי בית" אותו הלחין האדמו"ר הראשון לבית מודז'יץ,
הרה"ק ר' ישראל זצ"ל בעל ה"דברי ישראל" ומחברו של ה"אזכרה".
חוקר הנגינה החסידית ר' מ.ש. גשורי הביא את הסיפור בספרו "נגינה וחסידות בבית קוזמיר ובנותיה".
באתר של ה"המכון לשימורי ניגוני מודז'יץ שהוקם ע"י ר' דוד זעירא מב"ב, מועתק הסיפור במלואו.
והרי שלך לפניך:
http://www.modzitz.co.il/%D7%90%D7%A8%D ... 7%99%D7%AA
דלמא , במטותא, תחית ליה להכא?!
Re: הניגון המודזיצאי שהבריח את הגוי
דף הבית > ארכיון > סיפורו של ניגון > ניגון למחוסרי הבית
הניגון 'מזמור לדוד' או 'ניגון למחוסרי בית' / מתוך מאמרו של מ.ש. גשורי בספרו 'נגינה וחסידות בבית קוזמיר ובנותיה'.
הכותרות כשלעצמן, שעטרו את שמות ניגוני הצדיק רבי ישראל ממודז'יץ היה בהן משום חידוש. בחצרות הצדיקים היו מחברים ניגונים לזמירות השבת והמועדים, לפיוטים ולפסוקים בודדים, והניגון נקרא על שם התפלה או הפיוט: ניגון 'ישמחו במלכותך', ניגון 'בני היכלא' וכדו'. הצדיק דידן נהג סטייה ביחס לשמות ניגוניו, אם לא בכולם - במקצתם, שמות שלא הסכינו לשמעם בעולם הניגון של החסידים. הניגון הראשון במעלה מפרי רוחו הוא נגון 'אזכרה', שם בלתי שכיח, ובכל זאת רכש את לב שומעיו בסיבוכיו הרבים. השני במעלה הוא הניגון שלשמו מוקדשת רשימה זו. הניגון נקרא בשם המוזר 'ניגון למחוסרי בית', ואף שם זה נתחבב בגלל ניגונו.
כח מיוחד היה לו לצדיק בחיבור ניגוניו. מעולם לא שעמם את שומעיו בניגוניו. כולם, גם החובב המפונק האמון על יצירות נגינה - נכבש לכח נגינתו וזימרתו. אכן הוא מבקש להשפיע בסגולותיו המציינות אותו ביצירה המוסיקלית: צלילות הדעת, בהירות ההרצאה, שליטה בחומר. הוא הניח חותם מובהק על יצירותיו, וחתמו ניכר בכל ניגוניו. בהכרה עשה את מלאכת היצירה בניגון לעבודת חיים, כלי טהור למטרות טהורות. בחוגי החסידים היו אומרים, שכח נגינתו של הצדיק ממודז'יץ. גדול עד ש'היה מעורר נשמות נרדמות מלפני שלשים דורות'. יחסו לניגון לא היה אהבה אפלטונית בלבד, אלא יותר מזה. הוא היה שקוע בכל כח מחשבתו במהות הנגינה, עד שהסתננה מאליה מקרב נשמתו. הוא היה אומר, שלאדם יש צורך באוזניים קשובות לא רק בשביל לשמוע ניגוני אחרים, אלא בשביל לשמוע ניגוני עצמו הזורמים מן הלב.
תוך שמיעת ניגוניו המלאים גוונים ואסוציאציות ניכרת גדולתו המוסיקלית. ניגוניו רוויי צליל, עשירי ניב, חמי מזג וערבים לאוזן. זכייה גדולה היא גם למנגן שהתערה בניגון המזרחי, התופס מקום מסוים בניגוניו. ניגוניו הרבים שהספיק ליצור מצטרפים לשירת אדירים אחת גדולה. ניגוני הסבא ממודז'יץ הראו שהם תעודת יכולת לנגינת החסידים, ועליהם גאותם.
לפי קליטתו והצלחת הפצתו בקהל נחשב ה'נגון למחוסרי בית' לשני בשורה, ממיטב חיבוריו של הצדיק, ובעיני החסידים נחשבים כפנינים המוצאים מסילות ללב כל איש.
קדם לניגון שם מקורי יותר: ניגון 'מזמור לדוד', אחד מפרקי התהילות שהצדיק היה שר במסבות סעודה שלישית של שבת. בניגון זה שפך הצדיק את צערו וכאבו על צרות היהודים, ואין לך יהודי בלי צרות, ומשום כך נתקבל הניגון. מרגלא בפומיה של הצדיק, ש'רק בניגון אפשר להגיע לישועה', רעיון שכל גדולי החסידות, החל מהבעש"ט, היו דוגלים בו ומפיצים בקהל.
ניגוני הסבא ממודז'יץ - אין לך נגון שאין לו שעה. נגון ה'אזכרה' חובר בקשר למאורע ניתוח רגלו בברלין והפך לאגדה בפי החסידים. גם נגון 'מזמור לדוד' חובר בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כשחיילות הצר של רוסיה גרשו את היהודים מתחומי ערי המבצר. הצדיק רבי ישראל, אף הוא נאלץ בעל כורחו לקחת מקל נדודים בידו יחד עם כל קהל היהודים אשר במודז'יץ, היא מבצר איוונגרוד. הגזירה בוצעה חיש, ולא הועילו כל שידולים והמלצות. איוונגרוד, יושבת על נהר הויסלה ונחשבה למצודת מפתח אצל צבא הרוסים, וליהודים שהביטו עליהם כעל מרגלים ואויבי ה'מולדת' לא שווה להניחם שם, ורבי ישראל נכנע לרוע הגזירה ועבר לשבת ברדום. שם ראה את השואה שבאה על יהדות פולין, שואת רבבות פליטים חסרי בית, נעדרי פינה חמה, הנודדים ממקום למקום בחפשם להם מקום מנוחה. דבר זה החריד את נימי נשמתו. אף בתוהו המפרה שבתקופת המלחמה פעל רבי ישראל במלוא עוזו, ותוך מתיחה חרישית הצליח לפתח ניגונים חדשים. בניגון שחיבר ל'מזמור לדוד' נתן ביטוי ללבו הכואב, המלא גם תקווה ובטחון. מה רבה האמונה במלות הפסוק: 'גם כי אלך בגא צלמות לא אירא רע, כי אתה עמדי'. והניגון – כאב ונחמה משמשים בו בערבוביה. העקורים והפליטים מצאו בניגון צרי לרגשותיהם והם הפיצוהו בכל עת מצוא. הניגון כאילו הפל להמנון הפליטים ומחוסרי בית, והוא נישא על שפתות רבים ברטט.
מאז הפך הניגון לניגון-עם במלוא מובן המלה. הוא הושר במסיבות שבת וחג, אצל חסידים ללא הבחנה שושלתית ואצל שאינם חסידים, ועבר להיות נושא ראשי בתכנית הניגונים אצל הכליזמרים המנגנים בחתונות ואצל סתם מוסיקאים. שני הניגונים של "אזכרה" ו"מזמור לדוד" הפכו את השם מודז'יץ למונח מוסיקלי מקסים. ובייחוד נפוץ הניגון אחרי סיום המלחמה, כשחודש הקשר החופשי במדינה, וחסידים עם אנשי מעשה הפיצו את הניגון בכל מקום בואם. הניגון הקסים אתה הלבבות בלבביותו ובחמימותו, בהשתפכות הנפש שבו וברכותו הלירית. תפוצתו עלתה למעלה מהמשוער, ואפילו על נגון 'אזכרה' שרק יחידי סגולה יכולים לזכרו על אף סיבוכיו ובבותיו הרבים. הניגון 'מזמור לדוד' אינו ארוך למדי, ולפי אופיו הוא מתאים לרוח ההמונים. הוא קל התנועה, ודמיונו בזמרה כסיפור מושך שמיד עם תחילת קריאתו קשה לקורא להיפרד ממנו באמצע. הניגון מעורר גלים מיד עם ראשיתו. ובבה רודפת בבה, עד גמירא.
הניגון קבל לבוש אגדי. התחילו להתעניין בו ו'מסביב לנגון'. לאו בכל עידנא מתרחש נגון כזה. יש בו חן אקזוטי הקורץ ומושך אפילו שאינם בני ברית. והיו שהשתמשו בו כסגולה לפרנסה. כך מספרים החסידים. מעשה ביהודי אחד, בעל מסעדה בקטוביץ (שלזיה הפולנית) ששכר לו תזמורת עם מנגנים. המנצח רשם בכתב התווים את ה'נגון למחוסרי בית' לפי דרישת בעל המסעדה ומהרה נשמע קול הניגון בניצוח התזמורת. הניגון פעל את פעולתו והמסעדה נמלאה קהל עצום. הניגון היה 'לחם חוקו' של בעל המסעדה, והלקוחות תבעו תמיד 'הדרן', וכך היו מנגנים את הניגון בכל ערב, והוא נעשה לשם דבר. קצין פולני, אנטישמי מובהק, היה מבקר תכופות במסעדה זו כשראה שמספר הסועדים מתרבה והולך והתזמורת מנגנת את הניגון ללא הרף, התחיל להתחקות על מוצאו, ומיד מצא שדווקא רב יהודי הוא שחיבר את הניגון. לאות מחאה עזב את המסעדה ועבר למסעדה נוצרית שבקרבת מקום. אך צלילי הניגון שנגנה התזמורת הגיעו גם לשם. הנוצרי, מתוך חשש שלקוחותיו הקבועים לא יעזבוהו בעטיו של הניגון היהודי, שכר לו אף הוא תזמורת ותנאי התנה אתם לנגן אותו נגון של ה'רב היהודי'. לשמע ה'חוצפה היהודית' יצא הקצין האנטישמי ממש מכליו והתחיל מחרף ומגדף את כל האורחים שישבו והקשיבו לניגון היהודי. אף האורחים, בהם נוצרים רבים, קפצו ממקומותיהם והרביצו בקצין מכות נמרצות, עד שנעלם לגמרי מקטוביץ. יהודי קטוביץ שאפו לרווחה, ולבם הגה רחשי תודה לניגון שבעטיו נפטרו מאנטישמי מובהק ומסוכן שירד לא פעם לחייהם.
יסודו של הניגון בסולם הפריגי, הוא הסולם הנקרא בפי המוסיקאים בשם 'הסולם היהודי'. הוא מושר בקצב מתון ומכיל שש בבות, מהן ארוכות ומהן קצרות, וכולן שלובות כאחד.
הנגון נדפס בכתב התווים בעיתונים רבים, בפולין, גרמניה, ארגנטינה, אמריקה עם פרטים מעניינים מחיי יוצרו הצדיק ממודז'יץ, וחזקה על מי ששומע את הניגון שלא ישכחהו מהר.
לדברי החסידים, מסמל הוא את הכח הגלום ב'כוחו של ניגון'. לא כל ניגון כוחו אתו, ולא כל נגון ראוי לשמו. אבל נגון זה - שונה. הניגון הנחיל כבוד ותפארת לחסידות בכלל, ועוד יותר ליוצרו, שהראה כי יד ושם לו בעולם הניגון.
'הניגון למחוסרי בית' / מתוך מאמרה של שרה פרידלנד בן ארזה באתר פיוט
הניגון חובר על ידי האדמו"ר רבי ישראל בימי מלחמת העולם הראשונה ברדום. נוכח מראה המוני הפליטים הרוסים שברחו למערב, הלחין הרבי את הניגון הזה, וקראו בשם יוצא הדופן 'ניגון למחוסרי בית'. לא ייפלא אפוא שבלחן זה לא טושטש זיכרון גיא הצלמות בתוך אווירת הביטחון של המזמור, ושהרבי בחר להטעים בלחנו את בדידותו וקשייו של הנתון בגיא המאיים. מתוך אווירת מצוקה זו עולה כאן ביתר שאת הערגה לבית ה' לאורך ימים.
רבי יעקב קאפל חתנו של ר' ישראל ממודז'יץ, כתב דברים אלו בזכרונותיו:
שמעתי מכ"ק חותני הרב הצדיק זצ"ל הרבה פעמים בעת המלחמה הגדולה [בשנת תרע"ד], שאמר כי המלחמה לא תפסיק לגמרי, ואם תפסק יהיה רק על איזה זמן ועל מקומות שונות, ויתלהב אח"כ על מקום אחר. ויהיה הלכתא דמשיחא עד שיבוא משיח צדקנו.
כן פעם שהיה אצלו הרבי מגור (שליט"א), וכבר התפשט ידיעה בתקווה על שלום, אמר הרבי מגור אנו מקוים כי יהיה תיכף שלום בעולם, והשיב חותני זצ"ל: המלחמה לא תיפסק לגמרי, ויהיה הלכתא דמשיחא עד שיבוא משיח צדקנו, אמן.
כן חיבר ניגון על מזמור לדוד (שהעולם קוראין אותו היימלאזער ניגון [כלומר 'ניגון למחוסרי בית']). אמר לי שהניגון מראה בתנועותיו שמבקש שלום בשאלה, ומשיב שלא יהיה שלום בעולם.
האינטרפטציה המפורשת ללחן, שהשמיע מחברו באוזני חתנו, המדגישה הן את השאלה אם יבוא שלום, הן את מפח הנפש שבתשובה השלילית, אינה כה נהירה משמיעת הלחן, שכן הוא מסתיים דווקא בקטע הריקוד
---------
את הניגון עצמו אי אפשר להוריד משם, שלחתי לך באישי משירתו של רב"צ שנקר שיח'.
הניגון 'מזמור לדוד' או 'ניגון למחוסרי בית' / מתוך מאמרו של מ.ש. גשורי בספרו 'נגינה וחסידות בבית קוזמיר ובנותיה'.
הכותרות כשלעצמן, שעטרו את שמות ניגוני הצדיק רבי ישראל ממודז'יץ היה בהן משום חידוש. בחצרות הצדיקים היו מחברים ניגונים לזמירות השבת והמועדים, לפיוטים ולפסוקים בודדים, והניגון נקרא על שם התפלה או הפיוט: ניגון 'ישמחו במלכותך', ניגון 'בני היכלא' וכדו'. הצדיק דידן נהג סטייה ביחס לשמות ניגוניו, אם לא בכולם - במקצתם, שמות שלא הסכינו לשמעם בעולם הניגון של החסידים. הניגון הראשון במעלה מפרי רוחו הוא נגון 'אזכרה', שם בלתי שכיח, ובכל זאת רכש את לב שומעיו בסיבוכיו הרבים. השני במעלה הוא הניגון שלשמו מוקדשת רשימה זו. הניגון נקרא בשם המוזר 'ניגון למחוסרי בית', ואף שם זה נתחבב בגלל ניגונו.
כח מיוחד היה לו לצדיק בחיבור ניגוניו. מעולם לא שעמם את שומעיו בניגוניו. כולם, גם החובב המפונק האמון על יצירות נגינה - נכבש לכח נגינתו וזימרתו. אכן הוא מבקש להשפיע בסגולותיו המציינות אותו ביצירה המוסיקלית: צלילות הדעת, בהירות ההרצאה, שליטה בחומר. הוא הניח חותם מובהק על יצירותיו, וחתמו ניכר בכל ניגוניו. בהכרה עשה את מלאכת היצירה בניגון לעבודת חיים, כלי טהור למטרות טהורות. בחוגי החסידים היו אומרים, שכח נגינתו של הצדיק ממודז'יץ. גדול עד ש'היה מעורר נשמות נרדמות מלפני שלשים דורות'. יחסו לניגון לא היה אהבה אפלטונית בלבד, אלא יותר מזה. הוא היה שקוע בכל כח מחשבתו במהות הנגינה, עד שהסתננה מאליה מקרב נשמתו. הוא היה אומר, שלאדם יש צורך באוזניים קשובות לא רק בשביל לשמוע ניגוני אחרים, אלא בשביל לשמוע ניגוני עצמו הזורמים מן הלב.
תוך שמיעת ניגוניו המלאים גוונים ואסוציאציות ניכרת גדולתו המוסיקלית. ניגוניו רוויי צליל, עשירי ניב, חמי מזג וערבים לאוזן. זכייה גדולה היא גם למנגן שהתערה בניגון המזרחי, התופס מקום מסוים בניגוניו. ניגוניו הרבים שהספיק ליצור מצטרפים לשירת אדירים אחת גדולה. ניגוני הסבא ממודז'יץ הראו שהם תעודת יכולת לנגינת החסידים, ועליהם גאותם.
לפי קליטתו והצלחת הפצתו בקהל נחשב ה'נגון למחוסרי בית' לשני בשורה, ממיטב חיבוריו של הצדיק, ובעיני החסידים נחשבים כפנינים המוצאים מסילות ללב כל איש.
קדם לניגון שם מקורי יותר: ניגון 'מזמור לדוד', אחד מפרקי התהילות שהצדיק היה שר במסבות סעודה שלישית של שבת. בניגון זה שפך הצדיק את צערו וכאבו על צרות היהודים, ואין לך יהודי בלי צרות, ומשום כך נתקבל הניגון. מרגלא בפומיה של הצדיק, ש'רק בניגון אפשר להגיע לישועה', רעיון שכל גדולי החסידות, החל מהבעש"ט, היו דוגלים בו ומפיצים בקהל.
ניגוני הסבא ממודז'יץ - אין לך נגון שאין לו שעה. נגון ה'אזכרה' חובר בקשר למאורע ניתוח רגלו בברלין והפך לאגדה בפי החסידים. גם נגון 'מזמור לדוד' חובר בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כשחיילות הצר של רוסיה גרשו את היהודים מתחומי ערי המבצר. הצדיק רבי ישראל, אף הוא נאלץ בעל כורחו לקחת מקל נדודים בידו יחד עם כל קהל היהודים אשר במודז'יץ, היא מבצר איוונגרוד. הגזירה בוצעה חיש, ולא הועילו כל שידולים והמלצות. איוונגרוד, יושבת על נהר הויסלה ונחשבה למצודת מפתח אצל צבא הרוסים, וליהודים שהביטו עליהם כעל מרגלים ואויבי ה'מולדת' לא שווה להניחם שם, ורבי ישראל נכנע לרוע הגזירה ועבר לשבת ברדום. שם ראה את השואה שבאה על יהדות פולין, שואת רבבות פליטים חסרי בית, נעדרי פינה חמה, הנודדים ממקום למקום בחפשם להם מקום מנוחה. דבר זה החריד את נימי נשמתו. אף בתוהו המפרה שבתקופת המלחמה פעל רבי ישראל במלוא עוזו, ותוך מתיחה חרישית הצליח לפתח ניגונים חדשים. בניגון שחיבר ל'מזמור לדוד' נתן ביטוי ללבו הכואב, המלא גם תקווה ובטחון. מה רבה האמונה במלות הפסוק: 'גם כי אלך בגא צלמות לא אירא רע, כי אתה עמדי'. והניגון – כאב ונחמה משמשים בו בערבוביה. העקורים והפליטים מצאו בניגון צרי לרגשותיהם והם הפיצוהו בכל עת מצוא. הניגון כאילו הפל להמנון הפליטים ומחוסרי בית, והוא נישא על שפתות רבים ברטט.
מאז הפך הניגון לניגון-עם במלוא מובן המלה. הוא הושר במסיבות שבת וחג, אצל חסידים ללא הבחנה שושלתית ואצל שאינם חסידים, ועבר להיות נושא ראשי בתכנית הניגונים אצל הכליזמרים המנגנים בחתונות ואצל סתם מוסיקאים. שני הניגונים של "אזכרה" ו"מזמור לדוד" הפכו את השם מודז'יץ למונח מוסיקלי מקסים. ובייחוד נפוץ הניגון אחרי סיום המלחמה, כשחודש הקשר החופשי במדינה, וחסידים עם אנשי מעשה הפיצו את הניגון בכל מקום בואם. הניגון הקסים אתה הלבבות בלבביותו ובחמימותו, בהשתפכות הנפש שבו וברכותו הלירית. תפוצתו עלתה למעלה מהמשוער, ואפילו על נגון 'אזכרה' שרק יחידי סגולה יכולים לזכרו על אף סיבוכיו ובבותיו הרבים. הניגון 'מזמור לדוד' אינו ארוך למדי, ולפי אופיו הוא מתאים לרוח ההמונים. הוא קל התנועה, ודמיונו בזמרה כסיפור מושך שמיד עם תחילת קריאתו קשה לקורא להיפרד ממנו באמצע. הניגון מעורר גלים מיד עם ראשיתו. ובבה רודפת בבה, עד גמירא.
הניגון קבל לבוש אגדי. התחילו להתעניין בו ו'מסביב לנגון'. לאו בכל עידנא מתרחש נגון כזה. יש בו חן אקזוטי הקורץ ומושך אפילו שאינם בני ברית. והיו שהשתמשו בו כסגולה לפרנסה. כך מספרים החסידים. מעשה ביהודי אחד, בעל מסעדה בקטוביץ (שלזיה הפולנית) ששכר לו תזמורת עם מנגנים. המנצח רשם בכתב התווים את ה'נגון למחוסרי בית' לפי דרישת בעל המסעדה ומהרה נשמע קול הניגון בניצוח התזמורת. הניגון פעל את פעולתו והמסעדה נמלאה קהל עצום. הניגון היה 'לחם חוקו' של בעל המסעדה, והלקוחות תבעו תמיד 'הדרן', וכך היו מנגנים את הניגון בכל ערב, והוא נעשה לשם דבר. קצין פולני, אנטישמי מובהק, היה מבקר תכופות במסעדה זו כשראה שמספר הסועדים מתרבה והולך והתזמורת מנגנת את הניגון ללא הרף, התחיל להתחקות על מוצאו, ומיד מצא שדווקא רב יהודי הוא שחיבר את הניגון. לאות מחאה עזב את המסעדה ועבר למסעדה נוצרית שבקרבת מקום. אך צלילי הניגון שנגנה התזמורת הגיעו גם לשם. הנוצרי, מתוך חשש שלקוחותיו הקבועים לא יעזבוהו בעטיו של הניגון היהודי, שכר לו אף הוא תזמורת ותנאי התנה אתם לנגן אותו נגון של ה'רב היהודי'. לשמע ה'חוצפה היהודית' יצא הקצין האנטישמי ממש מכליו והתחיל מחרף ומגדף את כל האורחים שישבו והקשיבו לניגון היהודי. אף האורחים, בהם נוצרים רבים, קפצו ממקומותיהם והרביצו בקצין מכות נמרצות, עד שנעלם לגמרי מקטוביץ. יהודי קטוביץ שאפו לרווחה, ולבם הגה רחשי תודה לניגון שבעטיו נפטרו מאנטישמי מובהק ומסוכן שירד לא פעם לחייהם.
יסודו של הניגון בסולם הפריגי, הוא הסולם הנקרא בפי המוסיקאים בשם 'הסולם היהודי'. הוא מושר בקצב מתון ומכיל שש בבות, מהן ארוכות ומהן קצרות, וכולן שלובות כאחד.
הנגון נדפס בכתב התווים בעיתונים רבים, בפולין, גרמניה, ארגנטינה, אמריקה עם פרטים מעניינים מחיי יוצרו הצדיק ממודז'יץ, וחזקה על מי ששומע את הניגון שלא ישכחהו מהר.
לדברי החסידים, מסמל הוא את הכח הגלום ב'כוחו של ניגון'. לא כל ניגון כוחו אתו, ולא כל נגון ראוי לשמו. אבל נגון זה - שונה. הניגון הנחיל כבוד ותפארת לחסידות בכלל, ועוד יותר ליוצרו, שהראה כי יד ושם לו בעולם הניגון.
'הניגון למחוסרי בית' / מתוך מאמרה של שרה פרידלנד בן ארזה באתר פיוט
הניגון חובר על ידי האדמו"ר רבי ישראל בימי מלחמת העולם הראשונה ברדום. נוכח מראה המוני הפליטים הרוסים שברחו למערב, הלחין הרבי את הניגון הזה, וקראו בשם יוצא הדופן 'ניגון למחוסרי בית'. לא ייפלא אפוא שבלחן זה לא טושטש זיכרון גיא הצלמות בתוך אווירת הביטחון של המזמור, ושהרבי בחר להטעים בלחנו את בדידותו וקשייו של הנתון בגיא המאיים. מתוך אווירת מצוקה זו עולה כאן ביתר שאת הערגה לבית ה' לאורך ימים.
רבי יעקב קאפל חתנו של ר' ישראל ממודז'יץ, כתב דברים אלו בזכרונותיו:
שמעתי מכ"ק חותני הרב הצדיק זצ"ל הרבה פעמים בעת המלחמה הגדולה [בשנת תרע"ד], שאמר כי המלחמה לא תפסיק לגמרי, ואם תפסק יהיה רק על איזה זמן ועל מקומות שונות, ויתלהב אח"כ על מקום אחר. ויהיה הלכתא דמשיחא עד שיבוא משיח צדקנו.
כן פעם שהיה אצלו הרבי מגור (שליט"א), וכבר התפשט ידיעה בתקווה על שלום, אמר הרבי מגור אנו מקוים כי יהיה תיכף שלום בעולם, והשיב חותני זצ"ל: המלחמה לא תיפסק לגמרי, ויהיה הלכתא דמשיחא עד שיבוא משיח צדקנו, אמן.
כן חיבר ניגון על מזמור לדוד (שהעולם קוראין אותו היימלאזער ניגון [כלומר 'ניגון למחוסרי בית']). אמר לי שהניגון מראה בתנועותיו שמבקש שלום בשאלה, ומשיב שלא יהיה שלום בעולם.
האינטרפטציה המפורשת ללחן, שהשמיע מחברו באוזני חתנו, המדגישה הן את השאלה אם יבוא שלום, הן את מפח הנפש שבתשובה השלילית, אינה כה נהירה משמיעת הלחן, שכן הוא מסתיים דווקא בקטע הריקוד
---------
את הניגון עצמו אי אפשר להוריד משם, שלחתי לך באישי משירתו של רב"צ שנקר שיח'.
-
ארי במסתרים
- הודעות: 610
- הצטרף: ג' נובמבר 29, 2011 10:25 am
Re: הניגון המודזיצאי שהבריח את הגוי
תמונה יפה של רבי שאול ידידיה זצ"ל, כמדומני פחות ידועה
- syt.jpg (23.81 KiB) נצפה 3294 פעמים
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 243 אורחים