הסיפור על המטמון והגשר שאדם חלם ומצא לבסוף מטמון בביתו

[שלח]

ידוע הסיפור,הייתי בהרצאה והמרצה אמר שעד היום ידוע שהיה סיפור אמת,וכמדומני שיש בית כנסת,או קבר שיש את שמו עליו האם ידוע הדבר?

[מרחביה]

ראה כאן.
[ומן הסתם ידוע המעשה הדומה שבירושלמי ובמד"ר.]

[מצפה לרחמי שמים]

ירושלמי מעשר שני פ"ד ה"ו
חד בר נש אתא לגבי דרבי יוסי בן חלפתא. אמר ליה חמית בחילמאי מיתמר לי איזול לקפודקיא ואת משכח מדלא דאבוך. אמר ליה אזל אבוי דההוא גברא לקפודקיא מן יומוי אמר ליה לא. אמר ליה איזל מני עשר שריין גו בייתך ואת משכח מדלא דאבוך [תחות] קפא דקוריא.
ראיתי מציינים לזה, לא זכור לי כרגע מי המציין.

[ארי במסתרים]

מעניין שבבבלי יש סיפור דומה
ברכות נו:
אמר ליה ההוא צדוקי לר' ישמעאל וכו' חזאי דאמרי לי שבק לך אבוך נכסי בקפודקיא אמר ליה אית לך נכסי בקפודקיא אמר ליה לאו אזל אבוך לקפודקיא אמר ליה לאו אם כן קפא כשורא דיקא עשרה זיל חזי קפא דריש עשרה שהיא מלאה זוזי אזל אשכח שהיא מלאה זוזי

[לייטנר]

על ההקבלה בין הסיפורים כבר כתב יצחק לוין, הפסיכולוגיה של החלום, ר"ג התש"ם, עמ' 89.

[מנשה צוריאל]

ידוע הסיפור,הייתי בהרצאה והמרצה אמר שעד היום ידוע שהיה סיפור אמת,וכמדומני שיש בית כנסת,או קבר שיש את שמו עליו האם ידוע הדבר?

ויקיפדיה:
בית הכנסת איזאק
בית הכנסת איזאק נמצא בצומת שלושה רחובות: איזאק, ג'קוב וקופא. בית הכנסת הוא הגדול והמפואר ביותר בקז'ימייז' היהודית העתיקה. הבניין נבנה בשנת 1638 כבית כנסת פרטי בידי בנקאי יהודי עשיר בשם יצחק יעקובוביץ (המכונה אייזיק יעקלס). ותוכנן בסגנון בארוק קדום בידי האדריכל האיטלקי אוליביירי. במהלך מלחמת העולם השנייה הוסב בית הכנסת למחנה עבודה ולאחר מכן חולל. בשנים 1994-1995 במהלך שימור שמומן על ידי המועצה הממונה על שיחזור מבנים היסטוריים של קרקוב . שוחזרו קישוטי הטיח שבקירות ונחשפו כתובות שמתארכות בעיקר לתקופת המאה ה-17- וה18 על קירות בית הכנסת.
יהודי פולין יחסו את הנדבן לגיבור המעשה האוצר מתחת לגשר.

האוצר מתחת לגשר
האוצר מתחת לגשר (או: האוצר תחת הגשר, #1645 בסיווג ארנה-תומפסון ובשמו הרשמי האוצר בבית) היא אגדה בינלאומית, עם מקורות בתלמוד ובמדרש. ביהדות מוכרת כסיפור חסידי עם מוסר השכל, שסופרה על ידי רבי שמחה בונים מפשיסחה בגירסתה המוכרת יותר והמובאת להלן, ובגרסה שונה מעט על ידי רבי נחמן מברסלב.
האגדה מספרת על איש החולם שיש אוצר תחת גשר רחוק. בהגיעו אחר תלאות לגשר, הוא מוצא ששומר הגשר חלם על אוצר בחצר ביתו של האיש החולם. החולם חוזר לביתו ומגלה שאוצרו תמיד היה אצלו בבית.

אגדה זו הייתה ידועה באירופה המערבית והמזרחית, וכן במזרח התיכון, ומיוחסת לאנשים ולמקומות שונים כסיפור אמיתי.‏[1]. בקרב חסידי פולין, סיפור זה יוחס לגביר רבי אייזיק יעקליס (באידית: ממשפחת יעקב) מקים בית כנסת בשם זה, בעיר קרקוב.‏[2]

מקורות הסיפור נמצאים בתלמוד הירושלמי, ובמדרש‏[3]. היא מסווגת כמספר 1645 בסיווג ארנה-תומפסון (נושא N531.1), בשם האוצר בבית‏[4].
מחקרים ומאמרים רבים על גלגולה ומשמעותה נכתבו במרוצת הזמן, במיוחד על ידי חוקרי ה'השכלה', מבית המדרש לרבנים בגרמניה.‏[5]

במקור התלמודי בא אדם לפני רבי יוסי בן השוחט (חלפתא) וסיפר לו שבחלומו ראה שעליו ללכת לקפדוקיה (ביטוי ל"קצה העולם" - ולמעשה אזור בצפון מזרח טורקיה) ושם ימצא את "מזלו" של אביו. שאל אותו רבי יוסי: האם אביך היה מעולם בקפדוקיה? ענה האיש: לא. אם כן, השיב רבי יוסי: לך עשרה צעדים בתוך ביתך ותמצא את האוצר תחת קצה קורת הגג. בארמית, זהו משחק מילים של קפדוקיה וקפא דקורא, וכן עשרה שריין (צעדים) ועושר - מזלו של אבי החולם. המדרש מסביר את משחק המלים בכך שכפא - הוא עשרים - בגימטריה של האות כ"ף, או בשפה היוונית, ודוקיא - הוא קורה בשפה היוונית.

[עריכה]העלילה

חסיד ושמו אייזיק מהעיר קראקא, חולם כמה פעמים שאם יסע לעיר הרחוקה פראג, ימצא שם אוצר, מתחת לאחד הגשרים הראשיים. הוא מחליט לנסוע לפראג הרחוקה, אך לאכזבתו, מגלה שהוא לא יכול לחפור מתחת לגשר, משום ששם שומרים אנשי משמר המלך. הוא מתעצב והולך אנה ואנה ליד הגשר. ראש השומרים שם לב ליהודי שמסתובב שוב ושוב סביבות הגשר, ושואלו לפשר מעשיו, הוא מספר לו על חלומו, וכתגובה השומר לועג לו, ואומר לו שגם הוא חלם חלום, שמתחת לתנור בביתו של יהודי ושמו אייזיק, בקראקא, (הוא אייזיק מושא הסיפור) מסתתר אוצר! הוא מוסיף כמובן, שלדעתו, אסור להאמין לחלומות, ושהחסיד עשה שטות בבואו עד לפראג רק מכח חלום. אז הבין החסיד שמטרת בואו לפראג הייתה רק כדי לשמוע זאת, שבעצם האוצר נמצא ממש מתחת לאפו. חזר לביתו, חפר מתחת לתנור, מצא את האוצר והתעשר, ובנה בכסף בית כנסת על שמו.
[עריכה]פרשנות

יש הסוברים שאגדה זו מבוססת על סיפור אמיתי, משום שעד היום בפולין עומד בית כנסת על שם רבי אייזיק בן רבי יעקב מקרקא, וגם על קברו כתוב "פה נקבר ר' אייזיק (בן) ר' יעקעלעש אשר בנה את בית הכנסת שנקרא ר' אייזיק (בן) ר' יעקעלעש.
רבי נחמן מברסלב הסביר שזהו משל לכל חסיד הנוסע לצדיק ללמוד תורה, והנמשל - שיידע כל חסיד בבואו אל הרבי, שהאוצר נמצא אצלו ממש. והוא צריך לחפור בביתו (גם במובן הרוחני של חפירה), כלומר בתוך עצמו, ויימצא את אוצרו. כלומר רק האדם יכול להושיע את עצמו, ולא אף אחד אחר.
לכאורה, ניתן לראות במשל מסר כאילו לא צריך לחפש את האוצר רחוק מכיוון שהוא נמצא אצלנו בבית. אך ניתן לפרש את המסר בצורה הפוכה: חייבים לצאת ולחפש אחר משמעות החיים, בשביל לדעת שהאוצר אצלנו בבית. לעתים צריך להגיע אפילו עד סוף העולם, כדי להבין כי האוצר האמיתי נמצא מתחת לאפינו.

[מנשה צוריאל]

ידוע הסיפור,הייתי בהרצאה והמרצה אמר שעד היום ידוע שהיה סיפור אמת,וכמדומני שיש בית כנסת,או קבר שיש את שמו עליו האם ידוע הדבר?

[הכהן]

רבי יוסי בן השוחט (חלפתא)

לזה יש מקור?

[יאיר]

http://www.otzar.org/aspcrops/105167_14 ... 252013.asp
(בנתיים זה מה שנמצא...)

חלפא אינו ל' שחיטה?

[הכהן]

http://www.otzar.org/aspcrops/105167_140_241646516615-2252013.asp
(בנתיים זה מה שנמצא...)

חלפא אינו ל' שחיטה?

ורש"י שם ריש עמוד א' אינו מקור?

[יאיר]

אם התכוונת בציניות מדובר על ריש ע"ב...

בכל אופן הבאתי זאת בגלל שהענין נסוב על שחיטה.

[הכהן]

אם התכוונת בציניות מדובר על ריש ע"ב...

אכן טעיתי.

[שש משזר]

ידוע הסיפור,הייתי בהרצאה והמרצה אמר שעד היום ידוע שהיה סיפור אמת,וכמדומני שיש בית כנסת,או קבר שיש את שמו עליו האם ידוע הדבר?

ויש חולקים בדבר:

[צופה_ומביט]

ההדגשות בתוך הציטוטים הן שלי:

ירושלמי מעשר שני פ"ד ה"ו
חד בר נש אתא לגבי דרבי יוסי בן חלפתא. אמר ליה חמית בחילמאי מיתמר לי איזול לקפודקיא ואת משכח מדלא דאבוך. אמר ליה אזל אבוי דההוא גברא לקפודקיא מן יומוי אמר ליה לא. אמר ליה איזל מני עשר שריין גו בייתך ואת משכח מדלא דאבוך [תחות] קפא דקוריא.

המפרשים שם פירשו הכוונה על פי המובא בבבלי וכלהלן, דהיינו: קפא-דוקיא = "קורה עשר" = הקורה העשירית. אלא שכתב "דקוריא" במקום "דוקיא" [ובערוך השלם ערך דקא פירש דבריו ש"דקוריא" ביוונית פירושו "מספר/ספרה עשר", ואיני יודע להולמו ואשמח לעזרה מהיודעים].
וראה מש"כ בזה להלן.
המילה "תחות" אינה מוכרחת, כי בפשטות יש לומר שהדיבור לההוא חד בר נש נגמר במילה "דאבוך", והירושלמי רק מסביר מהו הרמז, שקפודקיא = קפא דקוריא. וכן הוא בירושלמי עוז והדר [בלי המילה "תחות", ובהגהות וציונים שם הביאו לגבי הוספה זו באילו דפוסים הוסיפוה].

בבבלי יש סיפור דומה
ברכות נו:
אמר ליה ההוא צדוקי לר' ישמעאל וכו' חזאי דאמרי לי שבק לך אבוך נכסי בקפודקיא אמר ליה אית לך נכסי בקפודקיא אמר ליה לאו אזל אבוך לקפודקיא אמר ליה לאו אם כן קפא כשורא דיקא עשרה זיל חזי קפא דריש עשרה שהיא מלאה זוזי אזל אשכח שהיא מלאה זוזי

רש"י שם: קפא - דאמרי לך היא כשורא שבלשון פרס ויון קורין לכשורא קפא. דיקא - הוא עשרה שבלשון יוני קורין לעשרה דיקא, והכי אמרי לך יש לך ממון בקורה עשירית. דריש עשרה - קורה שבראש עשרה.
לגבי "רבי ישמעאל" - יש לציין שבאיכה רבה שם [לעיל מינה] ובירושלמי [שם] מובא רבי ישמעאל ברבי יוסי כפותר חלומות.


ובמדרש איכה רבה (א, יז) [וכעי"ז מעט יותר בקיצור בבראשית רבה (סח, יב)] הוא בנוסח שלישי:

חד בר נש אתא לגבי רבי יוסי בר חלפתא אמר ליה חמית בחלמי דאמרין לי קום סוק לקפודקייא ואת נסיב פעלא דאבוך, אמר ליה ומי סליק ליה אבוך מן יומוי לקפודקייא, אמר ליה לא, אמר ליה זיל מד לך עשרים שוריא בביתך אמר ליה לית הינון עשרים, אמר ליה זיל מנינן מלעילא לתתא ומתתא לעילא, ובאתרא דישלם מנין עשרין שריין תמן את משכח ליה, אזל ועבד כן ואשכחיה לפעליה ואיעתר, ומן הן יליף ליה ר' יוסי, קפודקייא, כפא בלשון יון עשרים דוקייא [הן] בלשון יון קורות.

ובגוף הדברים, כמה נקודות בס"ד:

א. שם המקום:
המקום המכונה בפי חז"ל "קפודקיא" הוא "קַפָּדוֹקִיָא" שבטורקיה [Καππαδοκία ביוונית, Cappadocia באנגלית (האנגלית הוא תעתיק של היוונית)], וכך יש להגות מילה זו, והדבר מוכח כאן בכל שלושת המקורות, שנרמז קפא - דוקיא. וצ"ב מדוע א"כ בכל מקום [עכ"פ מה שאני מכיר וזוכר] שנכתב שם מקום זה בחז"ל - ובכלל זה בגוף המעשים הנ"ל - הוא אינו נכתב "קפדוקיא" אלא "קפודקיא".

ב. סתירת המקורות לגבי המספר:
בשני מקורות נאמר שהכוונה לעשר קורות, בשני מקורות נאמר שהכוונה לעשרים קורות. וראה להלן.

ג. לגבי המספר:
בבבלי נאמר: דיקא=עשר, באיכה רבה נאמר: קפא=עשרים. בירושלמי לא מפורש מהו הרמז, אבל נאמר "עשר" כמו בבבלי. מאי האי?
ויש לבאר בס"ד:

האות העשירית בא"ב היווני היא האות "קפא", והיא המקבילה לאות כ' בעברית, שהגימטריא שלה היא עשרים.
בכך מתבאר המדרש איכה רבה שאמר עשרים, שכוונתו משום עצם האות שהיא כ' דהיינו עשרים [ולשיטתו דוקיא היינו קורות, ראה להלן].

וכך יש לבאר גם את כוונת הירושלמי, [דהיינו לומר שגם הוא מפרש דוקיא=דקוריא=קורות, ראה להלן, ו"קפא" הוא המספר], אלא ש"קפא" אצלו אינו עשרים [כגימטריה של האות] אלא עשר [כמקומה של האות, שהיא האות העשירית]. וזו כוונתו "קפא דקוריא" = עשר קורות = העשירית מהקורות = הקורה העשירית.

ואילו הבבלי מפרש עשר לא מצד אות כלשהי, אלא מצד שם המספר עצמו: המספר עשר ביוונית הוא "דֶקָא" [δέκα ביוונית, déka בתעתיק לועזי].

עוד יש לומר בכוונת הירושלמי שבאמת יש לגרוס בדבריו "עשרים" כמו במדרש, ומפרש קפא=קורה כמו הבבלי, ואת המספר פירש בעצמו ואמר "דקוריא", והכוונה למילה אחת שכך היא נקראת: "דֶקוּרְיָא" [decuria]. כי δεκούρια ביוונית [שנהגה דקוריא כנ"ל] פירושו "עשרות" [ריבוי של "עשר"], ומיעוט רבים שתים, ולכן היינו עשרים. וא"כ "קפא דקוריא" פירושו: "[ה]קורה [ה]עשרים".

ואילו מה שכתבו המפרשים שכוונת הירושלמי כהבבלי ממש, דהיינו ש"דקוריא" פירושו "עשר", לא יכולתי כ"כ להולמו, כי עשר ביוונית הוא ד[י]קא, ולא דקוריא [ומש"כ הערוך השלם כנ"ל שהכוונה "מספר עשר" לא ידעתי להולמו, ואשמח לעזרה]. ואף "עשירי" הוא "דקאטוס" ולא דקוריא. וצ"ע.

ד. לגבי קורה/קורות:
בבבלי נאמר כי קפא=כשורא, במדרש איכה נאמר כי דוקיא=קורות.
בירושלמי כאמור לא נתפרש מהו הרמז אצלו לקורה/קורות, ויש לפרשו או כהבבלי [קפא] או כהמדרש איכה [דוקיא].

והנה, בס"ד:

קורה [beam] ביוונית היא דוֹקוֹס [δοκός]. קורות ברבים הן δοκάρια [דוֹקַריָה] או δοκοί [דוֹקִי]. זהו כמדרש איכה רבה.

וכאמור, גם בירושלמי "דקוריא" יכול להתפרש כמו דוקריא=קורות. [ואולי יש לגרוס כן בירושלמי: "דוקריא", ולא דקוריא].
[אי נמי, היות שמדובר רק ברמז, נעשה כאן הלחם של "קורה" העברי עם סיומת הריבוי "יא" הארמית, ומכאן: דְקוֹרָיָא = של קורות (ו"קפא דקוריא" היינו "עשר של קורות" = העשירית מהקורות = הקורה העשירית. אבל לפרש כך הוא דוחק].

ולגרסת הבבלי "קפא" הוא קורה.
ורש"י כתב שהוא בלשון פרס ויוון, אמנם לא מצאתי כן ביוונית ש"קורה" הוא קפא, ואשמח מאד לכל עזרה מהיודעים. גם בערוך השלם [ערך דקא בסופו] כתב על דברי רש"י בברכות שלא ידע מנין יצא לו זה.
ובערוך השלם ערך קפא כתב ש"קופא" הוא מוט בארמית, והביא כן מתרגום יונתן/ירושלמי על "ויישאוהו במוט", "ונתנו על המוט". [והובא אצל מירקין (בבראשית רבה מהדורה מדעית שהוציא)], ושכן הוא גם בלשון ערבי, והביא גם דבר דומה מלשון יווני כ"מין מוט כפוף" עיי"ש. [ובערך קף ט' הביא שקפא הוא עץ יבש של זמורה (יכול להסביר את "ויישאוהו במוט" הנ"ל)].


ע"כ בס"ד.
ואשמח לעזרה מהיודעים הן במה שנשארתי בקושיא ו/או ביקשתי עזרה להדיא, והן בכל דבר ופרט הנוגע להנ"ל.
תודה רבה מראש.