דניאל כתב:נ"ל פשוט שמדובר באופן שסובר שהדין ברור וגם אם ישאלו את אותו אדם יאמר כן.
אין אדם אוסר כתב:דניאל כתב:נ"ל פשוט שמדובר באופן שסובר שהדין ברור וגם אם ישאלו את אותו אדם יאמר כן.
עדיין אינו מובן כי מי שמו להחליט ללא ספק כלל שכך אוחז רבו, ולא חסרים תלמידים שחשבו והיו בטוחים שכך רבם יסבור אבל הואיל ולא ירדו לסוף דעתו, טעו בדעתו. ואכתי נפיק חורבא
ברזילי כתב:נמצא שלשמעון מותר לומר לראובן שקר שאף החזו"א הקל בפירות עכו"ם כדי לגרום לו לאכול, אך אסור לו לומר שקר אחר שפירות אלה גדלו בחו"ל כדי להביא לאותה תוצאה. מאי שנא?
ברזילי כתב:בגמרא עירובין הנ"ל מצאנו שעשו כך בין שני אמוראים חברים רבה ורב יוסף וכך בעוד מקומות, וקשה ליישב הדבר על הלב לפי עניות דעתי.
כתונת_פסים כתב:ובזמנו ראיתי בשדי חמד שכותב להדיא שעל חומרות לא אמרינן לפני עוור.
גם ראיתי מביאים משמו של הגרשז"א ז"ל שמותר לתת צדקה לאחד המתחזה ואין בזה חשש של לפני עוור, שהרי ברגע שאני נותן לו צדקה גם אם אני מוחל לו בלב שלם עדיין המקבל, המתחזה, עובר על מתכוון לאכול חזיר ועלה בידו טלה ואמרינן על זה בקידושין שצריך כפרה.
ומסיק שאין בזה משום לפני עוור כמו שכתב בשדי חמד שאין לפני עוור על חומרות.
כתונת_פסים כתב: על מתכוון לאכול חזיר ועלה בידו טלה ואמרינן על זה בקידושין שצריך כפרה.
ומסיק שאין בזה משום לפני עוור כמו שכתב בשדי חמד שאין לפני עוור על חומרות.
דניאל כתב:ברזילי כתב:בגמרא עירובין הנ"ל מצאנו שעשו כך בין שני אמוראים חברים רבה ורב יוסף וכך בעוד מקומות, וקשה ליישב הדבר על הלב לפי עניות דעתי.
בגמרא שם מדובר שרב יוסף ידע שזו ברייתא אך לא בשם ר' יוסי, הלא כן? ובכלל לא הבנתי מה זה קשור לדוגמא שהביא כת"ר ששם מישהו מחמיר כדעת רב מסוים משא"כ בגמרא שרבה החמיר מדעתו והיה פשוט לרב יוסף שהוא היתר גמור ואין מה להחמיר בזה.
דוגמא יותר בעייתית יש בחולין דף קי"א ע"ב ששם שמואל אמר לר' אלעזר שרב אכל דגים שעלו בקערה ורב אמר שלהד"ם והוא סובר שהם אסורים, והאריך בזה בבאר שבע.
ברזילי כתב:בעיקר, לפני שדנים בקושיות ותירוצים, עצם הדבר מכאיב את הלב. הלא אם נקבל שמותר להחליף שם בעל המימרא כדי שתתקבל דעתך, כל המסורה של תורה שבעל פה מתערערת. כיצד ניתן לסמוך על כך שמה שכתוב במשנה הם אכן דברי בית-הלל, אולי הם בעצם דברי ב"ש ומישהו בדור מאוחר החליף השמות, או אף המציא את המשנה כולה, כי היכי דליקבלו מיניה?
ופירש"י:ואב''א בעלמא קסבר שמואל הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו ובהא אפי' מחביריו וסבר אתנייה איפכא כי היכי דניקום רבנן לאיסורא
???ואי בעית אימא. שמואל נמי הכי אתנייה ואית ליה דר' אסר ורבנן שרו ואיהו הפך לה כדי שלא ילכו בני אדם אחר רבים להתיר דבעלמא במחלוקות אחרות שנחלקו רבים על רבי סבירא ליה לשמואל דאע''ג דהלכה כרבי מחבירו במקום יחיד אין הלכה כמותו מחביריו כלומר במקום רבים ובהא סבירא ליה דהלכה כמותו ואע''ג דרבים פליגי עליה: אפכה ואתנייה. אפכנה ואשנינה כי היכי דתיקו הא מילתא דאיסורא בשם רבנן ויעשו בני אדם כמותן שהכל הולכין אחרי רבים שאם אני אומר הלכה כרבי שהוא יחיד לא יאמינו לי:
ברזילי כתב:והחיד"א בכמה מקומות כתב בעקבותיו שסברה שנראתה ישרה בעיני הרמב"ם ייחסה לתנא או אמורא שהלכה כמותו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 214 אורחים