מצפה לרחמי שמים כתב:בנוסף, נראה לי שיש סיפור עם סטוק של מסילת ישרים, שנגזר דינו לשריפה על ידי שמש ישיבת טעלז בעקבות סימון דפיו במספרים. [המבחן שנתן הגר"א גורדון לשמש הישיבה, להבחין בין ספרי קודש ל'ביכלאך' טרפים, היה צורת סימון העמודים באותיות או במספרים...]
בספרו של חיים שפירא "עיירתי מכורתי" כותב את הסיפור הבא.
היה זה באותן השנים בישיבת מיר המעטירה, כאשר רוחות ההשכלה חדרו גם לתוככי הישיבה, וספרי מינות וכפירה מאפיקורסים ידועים החלו לחדור בין כותלי הישיבה, ואושיות הישיבה עמדו להתערער ח"ו (כאשר אירע אז לכמה ישיבות שנאלצו לסגור את שעריהן עקב תפוחים רקובים), ראש הישיבה ורב העיר הגאון רבי אלי' ברוך קמאי מיהר להזעיק לעזרה את חתנו הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל, בנו של הסבא מסלבודקא, כאן יש לציין כי עד אז התנהלה ישיבת מיר בנוסח הישיבות הישנות שעדיין לא קיבלו את רוח המוסר מיסודו של רבי ישראל סלנטר, אמנם לנוכח נגע ההשכלה שהחל לפשות בישיבה ראה רבי אלי' ברוך כצורך נחוץ להזעיק את חתנו רבי אליעזר יהודה פינקל, בנו של הסבא מסלבודקא שנודע כאחד מגדולי חכמי המוסר.
לאחר בקשת חותנו הגיע רבי אליעזר יהודה עם קבוצה מובחרת של בחורים מישיבת סלבודקא כדי לחזק את קיום ישיבת מיר, באותם ימים פנה רבי אלי' ברוך אל שמש הישיבה ופקד עליו לחפש בין חפצי הבחורים אחרי ספרי מינות (ביכלעך) על מנת לשורפם, השמש שהיה יהודי פשוט ולא היה בקי בספרים שאל את רבי אלי' ברוך כיצד ידע מה הם ספרי קודש ומה הם ספרי הכפירה, ענה לו רבי אלי' הספרים שעמודי הספר מצוינים באותיות הרי הם ספרי קודש, ואילו הספרים שדפי הספר צוינו במספרים דע לך כי הם ספרי מינות הטעונים שריפה, השמש אץ תיכף למלאות את פקודתו של רבי אלי' ברוך ואסף את כל הספרים הכפרניים שהיו אז ברשות הבחורים, אך רגע לפני שפנה לשרוף את כל הספרים הללו כדת וכראוי, גילה בחור אחד כי בין כל הספרים הללו נמצא הספר 'מסילת ישרים', אשר משום מה נדפסו בו דפי הספר במספרים ולא באותיות כנהוג, ומיד הצילו משריפה, לאחר מכן נודע כי היה זה ספר מסילת ישרים שהביא עמו אחד הבחורים החדשים שבאו לישיבת מיר יחד עם רבי אליעזר יהודה.
הלשון כמובן אינה מתוך הספר, שהוא עצמו תרגום מספרו באידיש "מיין שטעטלע".