שאלה קטנה בדין מצות עונה
לביה"ל סי' ר"מ שנראה שפוסק לדינא פעמיים בשבוע ללומדים בקביעות, יל"ע הב"ע, דהא אם מרמזת אזי יש חיוב גם יותר מפעמיים כמבואר בשו"ע תחילת סי' ר"מ. ואי לא מרצה או מרמזת אז מובן מאליו שלא נתעוררה אצלה ענין זה והוי לכאו' כמחילה, היינו אם היה שואל אותה באותה שעה האם את מוחלת מסתמא הייתה מסכימה שכן לא התעוררה לד"ז עתה וממילא לא אכפת ליה למחול [ולשון המ"ב סק"ב "ולא יבטל עונתה אלא מדעתה כשהיא מוחלת לו וכבר קיים מצות פו"ר"]
ואם יש מחילה אזי יש ענין למעט לכאו' אם אין צורך.
ומאידך אולי הצורה הנורמלית והרצויה עפ"י תורה, שיהיה הוא מעורר לפי זמני עונה, ת"ח בזמנו וטיילים לפי זמנן וכו', וזה עיקר המצוה, ואין לבקש שתמחל אא"כ יש צורך אמיתי בדבר, אבל עיקר המצוה הוא כן לעורר אצלה הרצון.
ובאמת במ"ב שם סק"ו כ' "ואל יאמר אדם אעשה עצמי כת"ח כי כתיב ועונתה לא יגרע [מ"א בשם הקנה] ור"ל להפקיע העונה שלא ברשותה אבל ברשותה תבוא עליו ברכה [פמ"ג]"
נראה כצד הראשון דבכל גווני יש ענין לנסות לקבל מחילתה ולקיים המצוה כת"ח פ"א שבוע וצ"ת.