האם האדם צריך להקריב מעצמו לזולתו?

[גילוי]

האם האדם צריך להקריב מעצמו לזולתו
הרב יעקובזון "אין דבר כזה ביהדות שאדם צריך להקריב מעצמו לזולתו אלא לתרום לזולותו"

[אוצר החכמה]

אולי אפשר להסביר למי שלא רגיל בסגנון, מה הכוונה

[איש רגיל]

עיין ב"י חו"מ סי' תכו דאדם מחוייב להכניס עצמו לסכנה כדי להציל זולתו.

[תוכן]

האם האדם צריך להקריב מעצמו לזולתו

כן.

[מאיר סובל]

כל גדולי הדורות הקריבו מעצמם, חיים שלמים, רגשות ובעיקר כספים.
ומי שיודע מהו ערך של כסף ורכוש בחיי הדחקות והצמצום - זה לא תרומה אלא הקרבה כפשוטה!

אין כאן מקום להאריך במובאות של סיפורים, ולכל הפחות במקור הדברים בספרים:
נפסק בהלכה שבעל חבית יין שרואה שחבית דבש של חברו נסדק, חייב לשפוך יינו (הזול יותר) ולהציל דבשו של חבירו (היקר יותר), ומותר לקבל את ההפסד, מפני שדין השבת אבידה הוא אפס כי לא יהיה בך אביון.
אבל כל טירחה ומאמץ של השבת אבידה, הם הקרבות שאין על זה זכות לבקש כסף, אם אין הפסד ממון ממשי.

היסוד "הפנימי" של ההקרבה למען הזולת, נמצא בהקדמת שערי יושר. קחנו משם. כמדומני שאפשר לומר דבריו בתמציתיות: האדם חייב להקריב למען תכליתו. ותכלית בריאת האדם אינה למען עצמו אלא למען הכלל, ולמען זולתו.

מה שאולי התכווין הרב יעקובזון הנזכר: בדתות אחרות יש מושג של "קרבן" לאבד ולשחוט ולהפסיד ולשרוף וכן כל מיני צער והתנזרות וכו'. ואין כאלו דברים שליליים בדת היהודית, הקרבנות היהודיים הם רק עם מטרה חיובית. ודו"ק.

[נרו יאיר]

אולי הכוונה שביהדות הרואה את הפרספקטיבה במבט רוחני, א"כ כל הקרבה היא בעצם תרומה,
כי על ידי תרומה גשמית, הנותן מקבל מבחינה רוחנית, בבחינת יותר משבעה"ב עושה עם העני וכו.

ואף בנתינה מבחינה רוחנית מפורסם הסיפור על הבעש"ט ששמח על שהצליח לקיים מצוה לשם שמים שגרמה לו לאבד את העולם הבא,
אבל בסופו של דבר נכונות כזאת לשם שמים רק מניבה עוה"ב ברובד עמוק יותר...

[גילוי]

כוונתו פשוטה- הוא סבור שתכלית כל אדם לעצמו אמנם הוא יכול לתרום קצת מזמנו ממונו וכו' אבל אין צריך לאבד את עצמו למען הכלל.

מקור הציטוט הנ"ל מהספר על חינוך עמ' 7

[מאיר סובל]

אם זו כוונתו הפשוטה - הכותרת מאוד לא מדוייקת.
לא האם צריך להקריב מעצמו, כי זה ודאי שכן. אלא האם צריך להקריב את כולו לזולתו.

אולם לכאורה גם לנוסחה כזו, דומני שהמקורות שהבאתי לעיל לא יסכימו.

[רחמים]

אולי כוונתו לתרומת הכליה שמתגלגלת היום בשילטי חוצות...

[יין המשמח]

זהו ההבדל (אולי) בין הליטאים לחסידים בכלל ולחב"ד בפרט:

האם רק כשיש זמן פנוי ואין שום סכנה וכו' יוצאים לעשות טובה ליהודי, ואם כשאני אסביר לו דף גמרא אוכל להספיק עוד עשר עדיף שאספיק,
או שובתו של האחר קודמת, וגם אם זה יבוא על חשבון עצמי...

(כנלענ"ד, ואם שגיתי השם הטוב יכפר בעדי).

[סתם]

זהו ההבדל (אולי) בין הליטאים לחסידים בכלל ולחב"ד בפרט:

האם רק כשיש זמן פנוי ואין שום סכנה וכו' יוצאים לעשות טובה ליהודי, ואם כשאני אסביר לו דף גמרא אוכל להספיק עוד עשר עדיף שאספיק,
או שובתו של האחר קודמת, וגם אם זה יבוא על חשבון עצמי...

(כנלענ"ד, ואם שגיתי השם הטוב יכפר בעדי).

הגמרא אומרת:
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף לב עמוד ב

במאי קמיפלגי? - רבי סבר: ניחא ליה לחבר דלעביד הוא איסורא קלילא, ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבה. ורבן שמעון בן גמליאל סבר: ניחא ליה לחבר דליעבד עם הארץ איסורא רבה, ואיהו אפילו איסורא קלילא לא ליעבד.

[מפנה קופות לאוצר]

האם האדם צריך להקריב מעצמו לזולתו
הרב יעקובזון "אין דבר כזה ביהדות שאדם צריך להקריב מעצמו לזולתו אלא לתרום לזולותו"

באיזה הקשר הוא אמר את הדברים?

כידוע, אצלו צריך להבין דברים בקשר לאותו דבר שעליו הוא דיבר.

וכשהוא אומר דבר מסויים הוא יודע מה הוא מדבר ואין כאן המקום לביקורת!

אלא אם כן רוצים לדבר לגפו של עניין, היינו לברר מושג ביהדות, איך ביהדות צריך להתנהג - האם להקריב מעצמך לזולתך או רק לתרום לו, או שאין הבדל אלא שזה תלוי בדרגתו של אותו האדם, היינו שאדם צדיק יפה לו להקריב לזולתו מעצמו. ואילו אדם פשוט די לו לתת בתור תרומה, שיותר מזה זה מזיק לו - שלכן לגבי האדם הפשוט אפשר לומר שלא יהיה מושג כזה של להקריב מעצמו לאחר כי זה יפריע לו בעבודת ה' וכדו' וממילא מובן.

בכול מקרה אנו רואים בתורה שהתורה מתייחסת לאנשים גם במושג של לתת תרומה, וגם להקריב, [אם זה בתרומה למשכן, או אדם כי יקריב מכם... ], ואם כן שניהם נכונים רק שצריך לדעת באיזה אופן ואיך יש לתרום ובאיזה מצב ודרך יש להקריב.

[סתם]

האם האדם צריך להקריב מעצמו לזולתו
הרב יעקובזון "אין דבר כזה ביהדות שאדם צריך להקריב מעצמו לזולתו אלא לתרום לזולותו"

באיזה הקשר הוא אמר את הדברים?

כידוע, אצלו צריך להבין דברים בקשר לאותו דבר שעליו הוא דיבר.
נכון, ע"י הוצאת דברים מהקשרם א"א להגיע לאמת כלל, כידוע.

וכשהוא אומר דבר מסויים הוא יודע מה הוא מדבר ואין כאן המקום לביקורת!
לא נכון!
הרב יעקבזון עצמו לא מתיימר להיות חסין מטעויות.
אנו בביהמ"ד הוירטולי לידן דנים לגופו של ענין.
.

[איש רגיל]

האם האדם צריך להקריב מעצמו לזולתו
הרב יעקובזון "אין דבר כזה ביהדות שאדם צריך להקריב מעצמו לזולתו אלא לתרום לזולותו"

באיזה הקשר הוא אמר את הדברים?

כידוע, אצלו צריך להבין דברים בקשר לאותו דבר שעליו הוא דיבר.
נכון, ע"י הוצאת דברים מהקשרם א"א להגיע לאמת כלל, כידוע.

וכשהוא אומר דבר מסויים הוא יודע מה הוא מדבר ואין כאן המקום לביקורת!
לא נכון!
הרב יעקבזון עצמו לא מתיימר להיות חסין מטעויות.
אנו בביהמ"ד הוירטולי לידן דנים לגופו של ענין.
.

מסכים עם כבודו.
על כל אחד מגדולי ישראל כבר שפכו כאן אש וגופרית, והטילו ספיקות באמינותו, ואף יש כאן אשכול העוסק ב'טעויותיהם' של גדולי ישראל. ואילו הרב יעקבזון זוכה כאן לפריויליגיה שאין לאף אחד אחר, אסור אפילו להקשות על דבריו כדי לשמוע את התירוץ. באשכול המיוחד שדן בדברי הרב יעקבזון הדברים חמורים אף יותר.

[סינון]

עיין ב"י חו"מ סי' תכו דאדם מחוייב להכניס עצמו לסכנה כדי להציל זולתו.

עי' מ"ב סי' שכט יט
"ומ"מ אם יש סכנה להמציל אינו מחויב דחייו קודם לחיי חבירו (או"ה) ואפילו ספק סכנה נמי עדיף ספיקו דידיה מודאי דחברו אולם צריך לשקול הדברים היטב אם יש בו ספק סכנה ולא לדקדק ביותר כאותה שאמרו המדקדק עצמו בכך בא לידי כך [פתחי תשובה חו"מ סי' תכ"ו]"

[איש רגיל]

על כל אחד מגדולי ישראל כבר שפכו כאן אש וגופרית, והטילו ספיקות באמינותו, ואף יש כאן אשכול העוסק ב'טעויותיהם' של גדולי ישראל.

כפי שהעירו לי בפרטי, טעיתי ואין כאן אשכול כזה. מודה ועוזב ירוחם.

[איש רגיל]

עיין ב"י חו"מ סי' תכו דאדם מחוייב להכניס עצמו לסכנה כדי להציל זולתו.

עי' מ"ב סי' שכט יט
"ומ"מ אם יש סכנה להמציל אינו מחויב דחייו קודם לחיי חבירו (או"ה) ואפילו ספק סכנה נמי עדיף ספיקו דידיה מודאי דחברו אולם צריך לשקול הדברים היטב אם יש בו ספק סכנה ולא לדקדק ביותר כאותה שאמרו המדקדק עצמו בכך בא לידי כך [פתחי תשובה חו"מ סי' תכ"ו]"

הערה מצויינת, ובדקתי ואכן בסמ"ע ובפתחי תשובה שם כתבו שאין הלכה כהירושלמי שהוא מקור הבית יוסף שם.
ועיין במנחת חינוך (מצוה רלז) שמקשה על דינא דהירושלמי ומסיים: אך באמת דבר זה מביא בשם ירושלמי צריכין אנו לקבל באימה, ומכל מקום למעשה צריך עיון דין זה ונ"ל דע"כ השמיטוהו הראשונים דלא ס"ל כן.

[בברכה המשולשת]

והאריכו בזה האחרונים- ויעויין במקורות שהביא הרב שטיינברג באנצי' רפואית-הלכתית