סתם כתב:וכן שייך לזה הפסוק במשלי: ובדעת ימלאון חדרים.
סתם כתב:דעת לשון חיבור מובא כמדומני גם בנפש החיים, ואומר על כך "כידוע",
.
גילוי כתב:אגרת הקודש (המיוחסת לרמב"ן) לא לחינם נקרא (הזיווג) ידיעה כי הזרע ממקום דעה והבינה וידוע שאם לא היה קדושה גדולה לא היו קוראין לחיבור ידיעה.
גילוי כתב:אגרת הקודש (המיוחסת לרמב"ן) לא לחינם נקרא (הזיווג) ידיעה כי הזרע ממקום דעה והבינה וידוע שאם לא היה קדושה גדולה לא היו קוראין לחיבור ידיעה.
5389090 כתב:ראה דברי רבינו הקדוש בעל הנועם אלימלך זיע"א פרשת בראשית עה"פ והאדם ידע.
והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין. לכאורה מלת ידע אינו מובן פירושו דהיה יכול לומר והאדם בא אל חוה כו' אך הענין הוא ע"ד דאיתא באברהם אבינו עליו השלום הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את ושמעתי דאיתא בספר דמחמת שבא אברהם למצרים ששם היו שטופים בזימה ומחמת מחשבתם בהרהורי זנות הכניסו גם כן הרהור בלבו לאשתו ולכן אמר הנה נא ידעתי ושמעתי באורך אך תפסתי הקיצור. כי כן הוא דרך הצדיק האמיתי שאין לו שום מחשבה והרהור ותאוה אפילו לאשתו. ואפילו בעת שמזדקק לאשתו צריך לחשב אז בעולמות העליונים ולא ידע כלל שהוא עם אשתו. וזה הוא והאדם ידע את חוה אשתו רוצה לומר שהיה נותן דעתו וידע שהיא אשתו אז בשעת תשמיש. ולכן ותהר ותלד את קין כדאיתא בזוהר קינא דמסאבותא וזהו דאיתא בגמרא עלו למטה שנים וירדו שבעה מטה הוא רמז למדרגה עליונה ע"ד הנה מטתו שלשלמה ומחמת שעלה למדרגה עליונה בשנים דהיינו בב' מחשבות שהיה במחשבתו גם זה העולם כנ"ל אזי וירדו שבעה היינו ז' מדרגות עליונות שעל ידי זה גרם ירידה לז' מדרגות עליונים # והאדם אשר מתנהג עצמו בקדושה הוא מעלה את ז' מדרגות עליונים והבן:
אפרקסתא דעניא כתב:אין פה תשובה על שאלתי, ועיי' ברכות סב. בעניין רב ועניין האישות שלו.
סתם כתב:אפרקסתא דעניא כתב:אין פה תשובה על שאלתי, ועיי' ברכות סב. בעניין רב ועניין האישות שלו.
כיהודה ועוד לקרא:
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף נג עמוד ב
אנוס דמתניתין היכי דמי? אילימא כשאנסוהו עובדי כוכבים ובא עליה, והאמר רבא: אין אונס לערוה, לפי שאין קישוי אלא לדעת!
(וזה עוד מקור לענין האשכול הזה גופא)
סתם כתב:תודה על התגובה העניינית.
להזכירך, השאלה היתה האם יש קשר בין "ידע" לבין "חיבור".
ישנו פסוק והאדם ידע את חוה אשתו ופסוקים נוספים, שהחיבור נקרא בלשון ידיעה, כפי שכבר הוזכר.
והוספתי שהקישוי עצמו ללא דעת אינו נחשב לביאה אפילו לענין קניית יבמה שנקנית בשוגג מזיד אונס ורצון, כפי שמבואר למעיין בגמ' יבמות שציינתי.
מכאן רואים:
א. יש עוד קשר בין ביאה/ידיעה לבין דעת.
ב. צ"ע על מי שאומר ששייך ביאה ללא דעת, (וקשור גם לבני ט' מדות.)
גילוי כתב:מנורת המאור אות קפד-
האבות היו מתעסקים דרך קבע במשכלות ודרך עראי באשה ובבנים ובמקנה. ואפילו בהתעסקם בזה, נפשם היתה נדבקת במדע ובהשכל, שהוא דבר קים עדי עד. וזה נקרא 'דעהו'. וגם חבור אלקנה אל חנה אשתו, לפי שהיתה לשם שמים נקרא גם כן 'ידיעה', דכתיב: 'וידע אלקנה את חנה אשתו' וגו' (שמואל א א, יט). וכן אמרו על 'בכל דרכיך דעהו' וכל מעשיך יהיו לשם שמים: עכ"ל ודבריו צריכים קצת ביאור.
גילוי כתב:סתם כתב:דעת לשון חיבור מובא כמדומני גם בנפש החיים, ואומר על כך "כידוע",
.
נפש החיים (א,ו)
"וזהו עץ הדעת טו"ר, שנתחברו ונתערבו בתוכו ובהעולמות הטוב והרע יחד זה בתוך זה ממש, כי דעת פירושו התחברות כידוע"
אפרקסתא דעניא כתב:האם שייך לעשות מה שעושה עם אשתו בלא שיודע בכלל מה עושה? זה תמוה לכאו' מהבחינה הפיזית. מה גם שבעובדת החיים הזו מבארים הפסוק הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי.
קושיה טובה, אכן לא חשבתי על זה.אפרקסתא דעניא כתב:הרעיון יפה, אבל ישי אבי דוד, שמת בעטיו של נחש, בהכרח היה כאדה"ר קודם החטא, וא"כ כיצד אמר דוד 'הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי'?...
ריקאנטי (בראשית יח כא) כתב:ואם כן עשו חייבים כלייה, ואם לאו אדעה וארחם עליהם, כמו [שמות ב, כה] וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים, שהרמז לחבור הכל מלשון וידע אדם [לעיל ד, כה], וכן כל לשון ידיעה אצל השם יתעלה הוא דביקות והמשכה שמשפיע טובו וחסדו עליו. ואדעך בשם [שמות לג, יז]. ואין צור בל ידעתי [ישעיה מד, ח], והבן זה.
איש רגיל כתב:אך אני עדיין חושב שזה בערך ההסבר. היינו שכמבואר בזוהר שמעשה ההולדה אינו מחייב בהכרח תאוה, אלא תיתכן דרגה גבוהה מאד של קדושה בה שייך מעשה ההולדה ללא תאוה. ואל זה מכוונים דברי קדשו של הנועם אלימלך.
אפרקסתא דעניא כתב:האם שייך לעשות מה שעושה עם אשתו בלא שיודע בכלל מה עושה? זה תמוה לכאו' מהבחינה הפיזית. מה גם שבעובדת החיים הזו מבארים הפסוק הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי.
תוכן כתב:אפרקסתא דעניא כתב:האם שייך לעשות מה שעושה עם אשתו בלא שיודע בכלל מה עושה? זה תמוה לכאו' מהבחינה הפיזית. מה גם שבעובדת החיים הזו מבארים הפסוק הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי.
אולי יש לציין ליבמות נ"ד ע"א.
תוכן כתב:שמת לב שכתבתי "אולי"?
יתר10 כתב:וכמו שנאמר אשרי העם יודעי תרועה, ומה הכתוב הזה מאשר, הרבה יודעין לעשות תרועה בחצוצרות ובשופרות ואוי להם ואוי למזלם, והרבה שאינם יודעין לתקוע כלל ואשריהם ואשרי חלקם, אלא תרועה היא מדת הדין ולכך אמר תרועה יתקעו למסעיהם, ואומר עליה קומה ה' ויפוצו אויביך וגו', וכן תראה כי חומת יריחו נפלה מפני התרועה דכתיב עד יום אמרי לכם הריעו והריעותם, וכתיב ויריעו כל העם תרועה גדולה ותפול החומה, ולפי שהיא היתה תחלה בכבוש הארץ רצה הקב"ה שתהיה מדת הדין מתוחה כנגדם ולכך היתה חרם, ואונקלוס רמז זה שתרגם ותרועת מלך בו ושכינת מלכהון ביניהון, ולפי שהתרועה מדת הדין אמר אשרי העם יודעי תרועה שמקרבת אליה הדעת כי הידיעה תאמר על הדבקות כמו והאדם ידע וגו', בתולה ואיש לא ידעה (דרשת הרמב"ן לראש השנה)
אפרקסתא דעניא כתב:האם שייך לעשות מה שעושה עם אשתו בלא שיודע בכלל מה עושה? זה תמוה לכאו' מהבחינה הפיזית. מה גם שבעובדת החיים הזו מבארים הפסוק הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי.
אפרקסתא דעניא כתב:הרעיון יפה, אבל ישי אבי דוד, שמת בעטיו של נחש, בהכרח היה כאדה"ר קודם החטא, וא"כ כיצד אמר דוד 'הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי'?...
ואשר שאלת על בני תמורה, שיעקב אע"ה בא על לאה וחשב שהיא רחל, וישי בא על אשתו וחשב שהיא פלגשו, ותירוץ הגאון מג"א לא הרווה צמאונך, כן הוא, וגם תראה עוד להגאון חיד"א ז"ל בברכי יוסף שהביא ב' תירוצים מן הראב"ד ז"ל והקשה בתרוצים אלו קושיות חזקות ע"ש. ואנא עבדא נ"ל בס"ד בזה כי צדיקים גמורים כמו יעקב אע"ה וישי ע"ה בשעת התשמיש אין להם תאוה גשמית בזה, ואף על פי שהגוף טבעו מתאוה לדבר זה הם דוחים מדעתם כונת הנאה הגשמית הגופניית ורק מתכוונים לתאוה רוחנית נפשיית, ודומה לזה עונג שבת דאע"פ שהגוף מתענג באכילה ושתיה, עכ"ז הצדיקים מצמצמים כונתם במצוה בלבד לקיים מצות אז תתענג על ה' שהעונג שלהם הוא רק לשם שמים, וכן הענין בתשמיש המטה שלהם, ולא עוד אלא שבשעת התשמיש ממש שהוא דבקות גופא בגופא מפשטים כונתם ממעשה התשמיש הגופניות שעושים למטה על מטתם וחושבים בכונות עמוקות ביחוד הספירות ושמות הקודש בזווג המידות למעלה, ואין מרגישים במעשה ואין מחשבים ומציירים בדעתם בעת דבקותם גופא בגופא את האשה שלהם שהם משמשים עמה וכאלו אותה שעה אינו משמש עם אשה, ועל כן מה שייך לומר לגבי דידהו ענין תמורה, דהא יעקב אע"ה בשעת מעשה בדבקות גופא בגופא מחשבתו היתה פונה למעלה בזווגי המידות העליונות, ולא באה רחל במחשבתו ולא נתכוון לה ולא נתן על לבו לא רחל ולא אחרת, וכן ישי בעת התשמיש ממש שדבק גופא בגופא לא בא במחשבתו לא פלגשו ולא אשתו ולא הרגיש עם מי הוא דבק באותם רגעים של התשמיש, ועל זה אמרה אשתו של ר"א דומה כמי שכפאו שד, כלומר מצד הנאה הגופניית והגשמית דומה בשעת מעשה כאלו כפאו שד, דאין לו כונה ומחשבה בגופניות וגשמיות, כי מחשבתו קשורה בזווגי המידות למעלה, ככה דרכן של צדיקים הגדולים, ולכן לא שייך בהו ענין בני תמורה.
שאלה איש שהוא צריך לשמש מטתו בהכרח כגון ליל טבילה וכאשר קם משנתו בחצי הלילה לשמש לא היה לו רצון לתאות תשמיש וכמעט שהוא קץ בו אם טוב לדבר עם אשתו אותה שעה דברי שחוק וכיוצא כדי לעורר רצון לתאותו ואז ישמש ברצון ורבוי תאוה או"ד אדרבה עדיף טפי למהר לשמש בעוד שאין לו רצון ורבוי תאוה כ"כ כדי שיהא משמש משום מצות עונה כאדם הפורע חובו. יורינו המורה לצדקה ושכמ"ה.
תשובה אין טוב לשמש בלא רצון אלא אדרבה צריך שיהיה לו רצון ותאוה מצד עצמו דהכי איתא בגמרא דנדה דף י"ז ע"א דאי ס"ד משמשין מזכירין אותן לשבח אין הכי נמי דאגב דאיכא אונס שינה מגניא באפיה ופירש רש"י אונס שינה מתוך שהוא נאנס בשינה אינו מתאוה לה כ"כ ומשמש לקיום מצוה בעלמא או לרצותה ולבו קץ בה והוא מבני תשע מדות עכ"ל ע"ש נמצא דיותר טוב לעורר רצון ותאוה ולא יהיה קץ בתשמיש זה על כן מותר לו לדבר בשיחה ושחוק עמה כדי לעורר תאוה ורצון בלבו אם יודע שבזה תתעורר התאוה ויהיה לו רצון וכן איתא בגמרא דרב כהנא גני תותי פוריה דרב שמע דשח ושחק ושמש וכונת רב ע"ה היתה בעבור לעורר התאוה שלו כדי שיהיה לו רצון לתשמיש ולא יהיה קץ בה ח"ו כי האדם אף על פי שצריך לכוין לעשות מצות ה' צריך שיהיה לו בזה תאוה ורצון בכל לבו. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו.
גילוי כתב:מפורסם בעולם שידע ודעת לשון חיבור, וומביאים ראיה מהאדם ידע את אשתו, אולם כעת ראיתי :
רבי מיוחס: 'ידע' לשון נקי, כלומר הכיר סתריה בדרך ארץ.
רבנו בחיי: כי התשמיש בלשון התורה נקרא ידיעה, והטעם לפי שהזרע בא מן המוח שהוא מקום החכמה והדעת. ועוד, תאוות התשמיש היתה סיבתה עץ הדעת, ולכן נקרא בשם ידיעה.
האם ידוע על מקור מפורש שחולק על הנ"ל?
כי ידעתיו - לשון חיבה, כמו (רות ב א) מודע לאישה, (שם ג ב) הלא בועז מודעתנו, (שמות לג יז) ואדעך בשם, ואמנם עיקר לשון כולם אינו אלא לשון ידיעה, שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו. ולמה ידעתיו, למען אשר יצוה לפי שהוא מצוה את בניו עלי לשמור דרכי. ואם תפרשהו כתרגומו יודע אני בו שיצוה את בניו וגו', אין למען נופל על הלשון:
איש רגיל כתב:קושיה טובה, אכן לא חשבתי על זה.אפרקסתא דעניא כתב:הרעיון יפה, אבל ישי אבי דוד, שמת בעטיו של נחש, בהכרח היה כאדה"ר קודם החטא, וא"כ כיצד אמר דוד 'הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי'?...
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 522 אורחים