בשכנה"ג ס' ר"מ כתב "אין לשמש מיטתו משכנס אב עד י"א דהא משכנס אב ממעטין בשמחה וליל י' בו נשרף רובו של היכל", ובכנה"ג ל' תקנח כתב "דתשמיש המטה בליל י' שומר נפשו ירחק מזה", והנה מבואר בפוסקים דדיני י' באב שווים לדיני תשעת הימים, ולכן מסתברא דהכנה"ג לשיטתו כשם שאסר לשמש בכל תשעת הימים הכא נמי אסר בי' באב.
אולם במג"א והמ"ב לעניין י' באב כתבו ע"פ כנה"ג "טוב שלא ישמש בליל עשירי", ובהלכ' תשעת הימים לא הביאו כל האי חומרא דתשמיש, משמע שהבינו שאיכא הלכא מיוחדת להחמיר בי' באב, וכמד' דנעלמו מעיניהם דברי שכה"ג בר"מ, ולכן הבינו דהוי חומרא מיוחדת בי' באב. [ובאמת הא"ר בס' ר"מ הביא דברי שכנה"ג לעניין כל תשעת הימים] הן אמת דהיה אפ"ל דליל י' חמיר טפי משום שבו נחרב הבית [עיין בב"ח ודו"ק] אולם אין שום סיבה לפרש כן בדברי כנה"ג.