סופר כתב:אינני מבין השאלה
אוצר החכמה כתב:בפשט השאלה לא מובנת בכלל, חשש המיתה הוא על כל היוצאים למלחמה וכיוון שצריך שייצאו למלחמה אי אפשר שייפטרו כולם וזה עניין המלחמה שיש בו סיכון מיתה. אבל מי שיש בו עוד איזה תוספת עניין פטרתו תורה.
עשוי לנחת כתב:ומידי דברי בו, אזכיר כאן הערה בפסוקים אלו, שהנה ישנם כמה שחוזרים מעורכי המלחמה; מי שבנה בית ולא חנכו, מי שנטע כרם ולא חללו, מי שאירס אשה ולא לקחה, ומוסיפה התורה על כ"א מהדברים פן ימות במלחמה, ואיש אחר יחנכנו, ואיש אחר יחללנו, ואיש אחר יקחנה, ומבאר רש"י פן ימות במלחמה - ישוב פן ימות, שאם לא ישמע לדברי הכהן כדאי הוא שימות עכ"ל.
ויש להעיר כאן שרש"י מפרש זאת רק על הדין האחרון של מי שאירס אשה, ולכאורה היה לו לפרש זאת כבר קודם במי שבנה בית או נטע כרם, ומדוע השאיר זאת רש"י לדין האחרון.
ובדרשת שבת אופרוף, אמרתי ע"ד דרוש להדרכת החתן [...] שחומר הענין שלא לשמוע לדברי הכהן, אינו כ"כ חמור בבנין בית ונטיעת כרם, כי ההפסד כולו של האדם עצמו, אך בענייני 'אירס אשה', עניינים כאלו אתה לא הבעה"ב על הדברים, אתה חייב לשמוע לכהן, בדברים אלו חייבים לשמוע לאלו שמבינים, לבעלי חכמת חיים...
עשוי לנחת כתב:ומידי דברי בו, אזכיר כאן הערה בפסוקים אלו, שהנה ישנם כמה שחוזרים מעורכי המלחמה; מי שבנה בית ולא חנכו, מי שנטע כרם ולא חללו, מי שאירס אשה ולא לקחה, ומוסיפה התורה על כ"א מהדברים פן ימות במלחמה, ואיש אחר יחנכנו, ואיש אחר יחללנו, ואיש אחר יקחנה, ומבאר רש"י פן ימות במלחמה - ישוב פן ימות, שאם לא ישמע לדברי הכהן כדאי הוא שימות עכ"ל.
ויש להעיר כאן שרש"י מפרש זאת רק על הדין האחרון של מי שאירס אשה, ולכאורה היה לו לפרש זאת כבר קודם במי שבנה בית או נטע כרם, ומדוע השאיר זאת רש"י לדין האחרון.
[ובדרשת שבת אופרוף, אמרתי ע"ד דרוש להדרכת החתן [...] שחומר הענין שלא לשמוע לדברי הכהן, אינו כ"כ חמור בבנין בית ונטיעת כרם, כי ההפסד כולו של האדם עצמו, אך בענייני 'אירס אשה', עניינים כאלו אתה לא הבעה"ב על הדברים, אתה חייב לשמוע לכהן, בדברים אלו חייבים לשמוע לאלו שמבינים, לבעלי חכמת חיים...]
והשאלה ע"ד הפשט קשה מאד, ואשמח לשמוע דעת החברים.
משכיל אל דל כתב:לכאורה זה הסיום וקאי על כל מה שנכתב גם למעלה. ורש"י המתין עד כאן כדי לסיים כל פרט במקומו.
עשוי לנחת כתב:סופר כתב:אינני מבין השאלה
אכן, אז אסביר יותר.
תאר לך שהלך חייל למלחמה ולא חזר, ובמקרה הוא בנה בית ונטע כרם ולא חנכו או חללו, כמה אחוז מהצער יהיה על שלא הספיק מה שהיה צריך, וכמה אחוז יהיה על כך שמת, אין ספק שרובו ככולו של הצער יהיה על שמת, נמצא אם כן שעל 99 אחוז צער, איננו פוטרים אותו מהמלחמה, אך על אחוז אחד של צער [ואפי' יותר מאחוז, אך פחות מחמישים אחוז ודאי], על זה פוטרים אותו מהמלחמה שלא יהיה צער??? תמוה עד מאוד.
סופר כתב:עגמת נפש הכונה לא לצער פרטי של משפחה, אלא לטרגדיה שנחרטת היטב בתודעת העם, וגם יש לה קיום בדמות הבית הנחנך, וזהו דבר המרפה אכן את רוח העם ומנציח בזכרון את המלחמה כעגמת נפש וטראגיות.
אליהוא כתב:כדברי תכד"ד כ"ה גם ברמב"ן ועוד הרבה ראשונים.
עשוי לנחת כתב:הפנה אותי ידיד למעינה של תורה במענה לשאלה שהתקשיתי בה, עמש"כ רש"י פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו - ודבר של עגמת נפש הוא זה, דלכאו' מדובר שמת במלחמה ואין לך עגמת נפש יותר מכך שנהרג במלחמה, א"כ מה לנו כי לא יחנוך את ביתו, וכי לא דבר שולי הוא זה, כלפי מותו במלחמה??
ודברי האמרי אמת נפלאים מאוד, אך רציתי לשמוע אולי יש לציבור תשובות גם על דרך הפשט.
רחמים כתב:על דרך הפשט נראה לומר כך:
כאשר אדם נפטר לא עלינו זה צער גדול מאוד אבל יש נחמה פורטה אם משאיר בעולם הזה זכר לעצמו
וזכר זה יכול להיות בית שחנכו או כרם או אשה
וע''י שהמת נזכר בעולם הזה יש לו עילוי נשמה כי לומדים ממעשיו ומספרים צידקותיו וכדומה
וגם עצם הדברים שהשאיר מביאים טובה לבריות וזה לזכותו
אבל כאשר אדם הלך למלחמה ולא חזר וגם לא השאיר לעצמו זכר העוגמת נפש על פטירתו גדלה
א''כ נמצא שאין זו עוגמת נפש על אי חילול הכרם וכו' אלא זו תוספת בעוגמת נפש על מיתתו גופא.
אליהוא כתב:בזכרוני כמדומה שמביאים ששאלו את החזו"א את מי עדיף לשלוח למלחמה בחור או נשוי, והשיב שעדיף נשוי שיש לו שם ושארית.
אודה למעמידני על הדיוק בזה.
עשוי לנחת כתב:משכיל אל דל כתב:לכאורה זה הסיום וקאי על כל מה שנכתב גם למעלה. ורש"י המתין עד כאן כדי לסיים כל פרט במקומו.
אין זה דרכו של רש"י
כידוע רש"י לעולם לא משאיר את הלומד עם פה פתוח, [אולי לכן אפילו במשנה הוא יחזור ויאמר תמיד "מפרש בגמרא" וכדו']
אין שום סיבה שרש"י לא יפרש את זה על הפרט הראשון וישאיר לנו להקיש משם לשאר הפרטים וכמו בכל מקום בפירושו.
עושה חדשות כתב:אז מה למעשה,
שני חולים לפנינו הנוטים למות, ואפשר בידינו להציל אחד מהם, את מי עדיף:
את מי שיש לו כרם ובית אשה ועשרה ילדים,
או את מי שנטע כרם ולא חיללו.
יוסףחיים כתב:דברי תוך כדי דיבור נכונים מאד.
ואלו דברי החזקוני "ילך וישב לביתו פן ימות - שהרי כל לבו ותאותו לגמור את מה שהתחיל ואין לבו למלחמה לכן ינוס ויניס אחרים".
ובגור אריה "ודבר של עגמת נפש הוא וכו'. דאם לא כן, למה כתב "ואיש אחר יחנכנו". ואם תאמר, די בזה שמא ימות במלחמה, ומאי נפקא מיניה אם אחר יחנכנו או לא יחנכנו. ויראה, משום שיש אדם בשביל שאחר יקח את שלו חלש דעתו עליו, כמו שפירש רש"י 'ודבר של עגמת נפש הוא', ובשביל חלש דעתו עליו אתרע ליה מזליה ומת במלחמה, ודבר זה גורם המיתה. ולפיכך תלה הכתוב ב"איש אחר יחנכנו", כי זהו גרמת המיתה".
עושה חדשות כתב:אגב, לש' הפס' בשופטים פ"ז -
וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן רַב הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ מִתִּתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדָם פֶּן יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי:
וְעַתָּה קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמֹר מִי יָרֵא וְחָרֵד יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד וַיָּשָׁב מִן הָעָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים נִשְׁאָרוּ:
האם יש ללמוד מכאן שענין החזרה מהמלחמה וכו' המצווה בתורה הוא "פן יתפאר"? (האם זה הובא בטעמי המצוות למיניהם?)
בראשית ג-ו. ותתן גם לאישה עמה. וברש"י שלא תמות היא ויחיה הוא, וישא אשה אחרת. וצ"ע מה איכפ"ל שהוא יחיה ומה שישא אחרת. שו"ר בעמר נקא שכ' "קשה למה נתכונה להרוג את אישה כדי שלא ישא אשה אחרת הרי היא מוספת על חטאתה פשע ללא תועלת י"ל שהיתה סבורה לומר אם יאכל גם הוא ונהיה שנינו מסוכנין למות לא ירצה הקב"ה למחות המין האנושי מעל פני האדמה וישא לפשע שנינו ולא נמות אבל אם אוכל לבד מן העץ. הנה אדם יתקיים וישא אחרת שימציאהו הקב"ה אשה אחרת כשם שהמציא אותה ויתקיים המין האנושי בלעדי ואני אמות לכך האכילה גם לאישה אולי ירוחמו מן השמים לסבה שאמרנו". ובחיזקוני כ' באופן דומה, ז"ל "כלומר הקב"ה אמר לנו פרו ורבו ומי שיאכל מעץ הדעת כמוני אם בבעלי תתקיים ברכת פרו ורבו גם בי תתקיים". והמקור לרש"י הוא מאדר"נ פ"א דאי' שם "וי"א כיון שאכלה חוה מפירותיו של אילן ראתה מלאך המות שבא כנגדה אמרה דומה אני כאילו שאני מסתלקת מן העולם וסוף לבראות אחרת לאדם הראשון תחתי מה אני עושה גורמת אני לו שיאכל עמי שנאמר ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל". וכן בפדר"א פי"ג אי' "ראתה מלאך המות בא כנגדה, אמרה אוי לי שנגעתי עכשיו אנכי מתה והקב"ה עושה אשה אחרת ונותנה לאדם אלא אנכי גורמת לו שיאכל עמי, אם אמות נמות שנינו ואם אחיה נחיה שנינו". אבל במדר"ר אי' "ר' שמלאי אמר בישוב הדעת באת עליו, אמרה ליה מה אתה סבור שאני מתה וחוה אחרת נבראת לך (קהלת א) אין כל חדש תחת השמש, או שמא אני מתה ואת יושב לך הטליס, (ישעיה מה) לא תוהו בראה לשבת יצרה".
עושה חדשות כתב: איך זה מתיישב שמצד אחד הכהן מכריז אל תערצו כי ה' נלחם לכם וכו', ומאידך הוא חושש לעגמת נפש פן ימות במלחמה וכו'? האם הביאור הוא שהכלל מובטח אבל היחיד בסכנה?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 24 אורחים