פסחים נז - מנלן לפטור שביעית ממעשר

[ארי במסתרים]

רש"י מסכת פסחים דף נז עמוד א

אין נותנין פיאה לירק - משום דמפקע ליה ממעשר, דכתיב (דברים יד) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך - מי שאין לו נחלה עמך חייב לעשר, יצא פיאה שיש לו נחלה עמך, דהפקר נינהו, וכן בשביעית, דהפקר פטור ממעשר, דכתיב (שמות כג) ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה, מה חיה אוכלת ופטורה ממעשר - אף אביונים פטורין מן המעשר.

וצ"ע דגם בשביעית תיפוק ליה מהלימוד הנ"ל של פאה, דיש ללוי חלק ונחלה בפירות שביעית ומדוע צריך ללימוד מיוחד לשביעית?

[שמחה]

כיונת לקושית הטורי אבן ראש השנה דף ט"ו ע"א ד"ה פטורה מן המעשר. (מובא בהערות במסכת פסחים משיעורי הגאון ר' אלישיב ז"ל)

ותירוץ הטורי אבן תירוץ מענין
בירושלמי ריש פ"ו דפאה יש מחלוקות ר' יוחנן וריש לקיש אם אחד הפקיר לישראל ולא לגוים, ר' יוחנן סבר דהוא הפקר וריש לקיש סבר דאינו הפקר משום דהפקר משמעותו סילוק בעלות לגמרי.
והנה גבי פירות שביעית הרי יש לו שיור דהא אינו הפקר לגוים. דהא אסור לגוי לאכול מפירות שביעית דכתיב לכם לאכלה ולא לגוים, וא"כ לריש לקיש אינו יכול למעט שביעית ממעשר
מהפסוק של ובא הלוי שממעט הפקר. ולכן צריך לימוד מיוחד למעט שביעית ממעשר.
אבל על זה הקשה הטורי אבן בעצמו דהא ר"י ור"ל הלכה כר"י וא"כ צ"ע למה צריך לימוד מיוחד לשביעית.


ועיין בהערות מה שהקשה ר' אלישיב ז"ל על הטורי אבן.

[מיללער]

כיונת לקושית הטורי אבן ראש השנה דף ט"ו ע"א ד"ה פטורה מן המעשר. (מובא בהערות במסכת פסחים משיעורי הגאון ר' אלישיב ז"ל)

ותירוץ הטורי אבן תירוץ מענין
בירושלמי ריש פ"ו דפאה יש מחלוקות ר' יוחנן וריש לקיש אם אחד הפקיר לישראל ולא לגוים, ר' יוחנן סבר דהוא הפקר וריש לקיש סבר דאינו הפקר משום דהפקר משמעותו סילוק בעלות לגמרי.
והנה גבי פירות שביעית הרי יש לו שיור דהא אינו הפקר לגוים. דהא אסור לגוי לאכול מפירות שביעית דכתיב לכם לאכלה ולא לגוים, וא"כ לריש לקיש אינו יכול למעט שביעית ממעשר
מהפסוק של ובא הלוי שממעט הפקר. ולכן צריך לימוד מיוחד למעט שביעית ממעשר.
אבל על זה הקשה הטורי אבן בעצמו דהא ר"י ור"ל הלכה כר"י וא"כ צ"ע למה צריך לימוד מיוחד לשביעית.


ועיין בהערות מה שהקשה ר' אלישיב ז"ל על הטורי אבן.

אין זה תלוי במחלוקת ב"ש וב"ה אם הפקר לעניים ולא לעשירים הוי הפקר?

[בברכה המשולשת]

אולי יש לחלק שגויים כמאן דליתא שהרי הם כבהמות

[שמחה]

אולי יש לחלק שגויים כמאן דליתא שהרי הם כבהמות

א"כ אמאי אמרינן גזילת עכו"ם אסור, הא גזלת מן בהמה?

[בברכה המשולשת]

כמדומני שמסבירים שזה כדי לחנך את האדם שלא יגזול באמת, כי הגוי דומה מבחינה חיצונית לאדם אמיתי (וכן הוא לפי השיטות שאסור להרוג גוי- שזה הטעם- זכורני שיש על כך תשובה בצי"א)

[אוצר החכמה]

כיונת לקושית הטורי אבן ראש השנה דף ט"ו ע"א ד"ה פטורה מן המעשר. (מובא בהערות במסכת פסחים משיעורי הגאון ר' אלישיב ז"ל)

ותירוץ הטורי אבן תירוץ מענין
בירושלמי ריש פ"ו דפאה יש מחלוקות ר' יוחנן וריש לקיש אם אחד הפקיר לישראל ולא לגוים, ר' יוחנן סבר דהוא הפקר וריש לקיש סבר דאינו הפקר משום דהפקר משמעותו סילוק בעלות לגמרי.
והנה גבי פירות שביעית הרי יש לו שיור דהא אינו הפקר לגוים. דהא אסור לגוי לאכול מפירות שביעית דכתיב לכם לאכלה ולא לגוים, וא"כ לריש לקיש אינו יכול למעט שביעית ממעשר
מהפסוק של ובא הלוי שממעט הפקר. ולכן צריך לימוד מיוחד למעט שביעית ממעשר.
אבל על זה הקשה הטורי אבן בעצמו דהא ר"י ור"ל הלכה כר"י וא"כ צ"ע למה צריך לימוד מיוחד לשביעית.


ועיין בהערות מה שהקשה ר' אלישיב ז"ל על הטורי אבן.

אין זה תלוי במחלוקת ב"ש וב"ה אם הפקר לעניים ולא לעשירים הוי הפקר?

ר"י ור"ל נחלקו שם בפירוש סברות ב"ש וב"ה וע"ז איתא בירושלמי שלפי פירושם זה הנפ"מ ביניהם.

[שמחה]

כמדומני שמסבירים שזה כדי לחנך את האדם שלא יגזול באמת, כי הגוי דומה מבחינה חיצונית לאדם אמיתי (וכן הוא לפי השיטות שאסור להרוג גוי- שזה הטעם- זכורני שיש על כך תשובה בצי"א)

זה הוא ביאור לגבי גזילת עכו"ם.

אבל מהמחלוקות אי יש קנין לעכו"ם בארץ ישראל להפקיע משביעית או ממעשרות, משם וודאי רואים דלגבי ממונות לא אמרינן דעכו"ם כמאן דליתא

[אוצר החכמה]

זה לא קשור דווקא לגויים כי בירושלמי שם יש גם שעניי עיר אחרת הם נפ"מ בין ר"י לר"ל

[בברכה המשולשת]

כמדומני שמסבירים שזה כדי לחנך את האדם שלא יגזול באמת, כי הגוי דומה מבחינה חיצונית לאדם אמיתי (וכן הוא לפי השיטות שאסור להרוג גוי- שזה הטעם- זכורני שיש על כך תשובה בצי"א)

זה הוא ביאור לגבי גזילת עכו"ם.

אבל מהמחלוקות אי יש קנין לעכו"ם בארץ ישראל להפקיע משביעית או ממעשרות, משם וודאי רואים דלגבי ממונות לא אמרינן דעכו"ם כמאן דליתא

יש קנין או אין קנין זה גדר בהלכות מצוות התלויות בארץ- ושם ניתן לומר שמ"ד יש קנין סבירא ליה שהעובדה שהקרקע נמצאת בבעלות מעשית של הגוי (אפילו שרוחנית כמאן דליתא) מפקיע הדבר מידי גדרי המצוות התלויות בארץ כי יש כאן פגם בקדושה

[שמחה]

ומה הוא ההסבר לגבי מכירת חמץ לעכו"ם?
ובמעמד הקנין עושים כל מיני קנינים עמו.

[בברכה המשולשת]

זכורני שראיתי שבמכירת חמץ (למאן דאית ליה) היא רק על בסיס זה שכבר נערך ביטול כך שזה רק כנגד איסור בל ייראה מדרבנן (אולי ראיתי זאת בשם הנו"ב), והרי אין חולק שמדרבנן יש קניינים לגוי

[מיללער]

ומה הוא ההסבר לגבי מכירת חמץ לעכו"ם?
ובמעמד הקנין עושים כל מיני קנינים עמו.

למה לא יהנה קנין לעכו"ם? (אין לזה שייכות לגבי הפקעת קדושת אר"י) הלא מקרא מפורש דיבר הכתוב "או מכור לנכרי" ונחלקו רבותינו ר"י ור"ל אם מעות קונות או משיכה קונה לעכו"ם, אבל בוודאי שדיני קנינים שייכים בין ישראל לעכו"ם.

[שמחה]

ומה הוא ההסבר לגבי מכירת חמץ לעכו"ם?
ובמעמד הקנין עושים כל מיני קנינים עמו.

למה לא יהנה קנין לעכו"ם? (אין לזה שייכות לגבי הפקעת קדושת אר"י) הלא מקרא מפורש דיבר הכתוב "או מכור לנכרי" ונחלקו רבותינו ר"י ור"ל אם מעות קונות או משיכה קונה לעכו"ם, אבל בוודאי שדיני קנינים שייכים בין ישראל לעכו"ם.

נכון!
אבל אחד הגיב למעלה דשמא גוים הם כמאן דליתא שהרי הם כבהמות ועל זה אני רוצה להוכיח דלגבי ממונות זה אינו

[בברכה המשולשת]

לא זו היתה כוונתי, אבל כנראה שהתנסחתי בצורה לא מובנת,ועמכם הסליחה

[מיללער]

רש"י מסכת פסחים דף נז עמוד א

אין נותנין פיאה לירק - משום דמפקע ליה ממעשר, דכתיב (דברים יד) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך - מי שאין לו נחלה עמך חייב לעשר, יצא פיאה שיש לו נחלה עמך, דהפקר נינהו, וכן בשביעית, דהפקר פטור ממעשר, דכתיב (שמות כג) ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה, מה חיה אוכלת ופטורה ממעשר - אף אביונים פטורין מן המעשר.

וצ"ע דגם בשביעית תיפוק ליה מהלימוד הנ"ל של פאה, דיש ללוי חלק ונחלה בפירות שביעית ומדוע צריך ללימוד מיוחד לשביעית?

שמעתי פעם תירוץ ע"ז לשיטות האחרונים (עי' מנחת חינוך מצוה פד) שפירות שביעית אינם הפקר ע"י אפקעתא דמלכא, אלא שהוא מצוה מה"ת להפקיר שדהו שנא' והשביעית תשמטנה ונטשתה, א"כ באופן שעבר על העשה ולא הפקיר פירותיו, אעפ"כ הפירות פטורים ממעשר משום הלימוד המיוחד על פירות שביעית שפטורין ממעשר אף אם אינם הפקר.

אשמח לקבל מקור לתירוץ הזה

[מיללער]

רש"י מסכת פסחים דף נז עמוד א

אין נותנין פיאה לירק - משום דמפקע ליה ממעשר, דכתיב (דברים יד) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך - מי שאין לו נחלה עמך חייב לעשר, יצא פיאה שיש לו נחלה עמך, דהפקר נינהו, וכן בשביעית, דהפקר פטור ממעשר, דכתיב (שמות כג) ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה, מה חיה אוכלת ופטורה ממעשר - אף אביונים פטורין מן המעשר.

וצ"ע דגם בשביעית תיפוק ליה מהלימוד הנ"ל של פאה, דיש ללוי חלק ונחלה בפירות שביעית ומדוע צריך ללימוד מיוחד לשביעית?

שמעתי פעם תירוץ ע"ז לשיטות האחרונים (עי' מנחת חינוך מצוה פד) שפירות שביעית אינם הפקר ע"י אפקעתא דמלכא, אלא שהוא מצוה מה"ת להפקיר שדהו שנא' והשביעית תשמטנה ונטשתה, א"כ באופן שעבר על העשה ולא הפקיר פירותיו, אעפ"כ הפירות פטורים ממעשר משום הלימוד המיוחד על פירות שביעית שפטורין ממעשר אף אם אינם הפקר.

אשמח לקבל מקור לתירוץ הזה

מעלה שוב לחיפוש מקור הדבר, אחרי שהיום לומדין את זה במסגרת הדף היומי

[לבי במערב]

ראה ב'מפרשי האוצר' על־אתר.