שדים ביהדות: מבט חדש-ישן
מאת: ערן בן ישי | 8/8/2013 השקפה תורנית
המדרש מספר לנו שלאחר שגורש אדם הראשון מגן עדן, התעוותה הצורה האנושית, ובמשך שנים רבות נוצרו ממנו כל מיני צורות אנושיות פגומות, שאותם כינו חכמים בשם - שדים ולילין.[1] והרמב"ם במורה הנבוכים[2] פירש כי הכוונה באומרם ז"ל "שדים ולילין", ליצורים פגומים ופחותים כאלו שהם קרובים לבני אנוש. ורבותינו למדו את הידיעה הזאת מן הפסוק "ויולד בדמותו כצלמו", כלומר, שעד עכשיו הוליד שלא בדמותו כצלמו, אלא יצורים פגומים, ש"לא הגיע להם זאת הצורה אשר ביארנו ענינה... אבל יש לו (לאדם הפגום) יכולת על מיני ההיזק וחידוש הרעות, מה שאין כן לשאר ב"ח, כי השכל והמחשבה שהיו מוכנים לו להגעת השלמות אשר לא הגיע, ישתמש בהם במיני התחבולות המביאות לרע והוליד הנזקים... וכן היו בני אדם הקודמים לשת".[3]
סביר מאוד, כפי שיודע גם המדע בימינו, שהעולם אינו סטאטי, ושבאותה תקופה נוצרו מינים פחותים של בני אדם, וכנראה אלו הם השדים. ואותם יצורים, אשר בשם "שדים" יקראו, היו פגומים גנטית, ואכן היו צאצאי האדם המוכר לנו, ומתוך תנאי חייהם הקרובים לבעלי חיים, קבלו חייתיות ועזות, בצד מראה מעורר אימה. ומעניין הדבר כי למיטב ידעתי בשום מקום בדברי חז"ל לא כתוב שהשדים רוחניים, ההפך הוא הנכון - כתוב במפורש שהם גשמיים. וכך אמרו חז"ל על השדים:[4] 1) הם מתים כבני אדם; 2) הם עייפים וצריכים לישון; 3) יש ביניהם גם ממין הזכר וגם ממין הנקבה; 3) הם מתרבים זה מזה על ידי זכר ונקבה ביחסי אישות, זאת אומרת שיש להם עיבור, די-אן-איי וכרומוזומים; 4) יש להם מערכת עיכול והפרשות, הם אוכלים ומפרישים צואה; 5) כשהם שותים יין הם משתכרים, משום שיש להם מערכת שמזרימה להם חמצן למוח; 6) כשרוצים לתפוס אותם שמים אותם באזיקים, משום שהם עשויים מחומר ותופסים מקום, כמו כל בן-אדם [וכמו שנאמר על אשמדאי, שהיה מלך קבוצת אוכלוסין המכונה שדים, והובא אל המלך שלמה כשהוא כבול באזיקים]; 7) כתוב שהם בד"כ מתגוררים במדברות: כלומר חבל ארץ גיאוגרפי על פני כדור-הארץ החומרי; 8) כתוב שהשד נהרג על ידי חרב, בדיוק כמו בני-האדם הרגילים.
בתלמוד[5] מדובר על תינוק שנולד לאשה כשהוא קצת מעוות, אזי הוא מכונה בפי התלמוד דמות שד (="המפלת דמות לילית"). וכי ליצור רוחני יש צורה גשמית? אלא מכאן מוכח ששד אינו יכול להיות רוחני.
רבי יחיאל מפריז (תאריך לידה לא ברור, נפטר בערך בשנת 1260. היה מגדולי רבני אשכנז, ונאלץ להתמודד עם מומרים נוצרים בדורו שחיפשו להצר לישראל), בויכוחו עם הכומר הנוצרי משיב לו: "על שאמרת שהוליד שדים... על כורחנו הוא (=אדם הראשון) הולידן, שלא מצינו ברייתן בבראשית, ויש להן גוף ונשמה ופרים ורבים כאדם ומתים, כאותן שקורין לוטין (Lutin) מצוי בינינו".[6] והרי שהיה ידוע באירופה כדבר פשוט על 'שדים' בעלי גוף ונשמה, קבוצות אוכלוסיה, ואף היה להם כינוי מוכר. ואפשר לומר לפי השורש – Loot: בזז, שדד, במקביל ל'שדים' בעברית.
מקור נוסף לטענה זאת אפשר למצוא בספרו של הרב חיים סופר (1886-1821, כיהן כאב-בית דין במוקנאטש שבהונגריה), שאלות ותשובות "מחנה חיים"[7], שם הוא תיעד מעשה שהיה באשה אחת שאחר לידתה חשק בה שד, והיה מגיע אל מיטתה בשעות הלילה, ומוציאה ממנה בחוזקה וחוטף אותה אל אזור שמם מבני אדם ובועל (=אונס) אותה בכוח, והמעשה חזר על עצמו מספר פעמים, עד שהאשה אזרה אומץ להתגבר על הבושה וסיפרה לבעלה את כל מה שאירע לה. בחמתו הלך הבעל ואסף כמה גברים חזקים מבחינה פיזית, וכאשר אירע המקרה שוב, הם חיכו לו כבר, תפסו אותו בכוח ודקרו אותו בחרב, וכך ניצלה האישה. ומוכח אפוא מהמעשה הזה ששד הוא סוג של פושע (כמו שראינו לעיל בדבריו של ר' יחיאל מפריז) ויכול למות בחרב.
מעניין גם לציין, שלפי מסקנה זאת, מובנים דברי חז"ל במסכת מגילה[8], שהזהירו ואמרו, כי הרואה את חברו בלילה לא יתן לו שלום, כי חוששים שמא שד הוא. ויש לבאר כי בזמנם לא היתה מצויה תאורת רחוב כמו בימינו, ואדם יכול היה לטעות ולחשוב שהנמצא בהמשך הדרך הוא חברו, כאשר למעשה מדובר בשד, כלומר בפושע, ולהיכנס לסכנה. ובוודאי שטעויות בזיהוי אדם באזורים חשוכים, נפוצות גם בימינו, ולכולנו בוודאי קרה פעם שטעינו בזיהוי אדם פלוני, שחשבנו שהוא מכר שלנו. רק שההבדל הגדול הוא, שבתקופת חז"ל היתה הסכנה יותר מצויה בדרכים, שכאמור, חשוכות היו, ומלאות בליסטים.
עובדה ארכיאולוגית מעניינת היא, שנמצאו פסלי שדים רבים בעלי דמות ברורה[9], ואילו למלאכים לא נמצאו שום פסלים מוחשיים מהעת העתיקה. ואפשר כנראה להסביר הבדל זה לאור הידיעה כי השדים הם בעלי גוף, ואילו המלאכים אינם אלא נראים לבני האדם בחזון ובנבואה אבל אין להם גוף גשמי באמת.
[1] מדרש תנחומא, בראשית כו.
[2] מורה נבוכים, חלק א, ז.
[3] שם.
[4] מקורות בחז"ל: חגיגה טז, ע"א; גיטין סז-סח; רש"י על נדה כ, ע"ב ד"ה 'הורמיז'. [יש לציין כי גם אזכורים המובאים בחז"ל על כך שהיה לשדים יכולת לטוס, הרי שאין אלו מעידים על כך שהיו רוחניים, שכן מה הקשר בין יכולת טיסה לרוחניות? בימינו יש באפשרותם של כל בני-האדם לטוס, והם גשמיים לחלוטין. מלבד זאת, למרות תקופתם המוקדמת, בחז"ל מובאים דינים שקשורים באפשרות של טיסה באוויר לכל בני-האדם (ראה: מסכת עירובין, דף ל, ע"ב; ובמסכת גיטין דף ח; וברמב"ם הלכות טומאת המת, פרק יא, הלכה ה; ובספרו של אברהם קורמן: מבוא לתורה שבכתב ושבעל-פה, עמ' 267)].
[5] נידה כד, ע"ב.
[6] ויכוח רבינו יחיאל מפאריז, עמ' 19.
[7] חלק אבן העזר, חלק ג, סימן נה.
[8] מגילה ג, ע"א.
[9] ראה דוגמה לכך באנציקלופדיה מקראית ערך "שדים", שם מוצגת תמונה של פסל שד המתואר בגוף אנושי.
מקור: http://thedos.co.il/Article.aspx?Article=716