ברזילי כתב:אני לא יודע אם אתה מצפה לתגובה או רק משחרר קיטור.
ברזילי כתב:מכל מקום, אני תמים מטבעי, וחושב שיש עדיין פה ושם אנשים שמביעים דעתם בהלכה לגופו של ענין, ולא רק לפי כתובת מגוריהם או שם משפחתם כפי שאתה רומז, או אפילו המפלגה החביבה עליהם. אם אין כאלה, מן הראוי שיהיו.
איש רגיל כתב:ואתה גם תמים לחשוב שבמקרה, אבל ממש במקרה, הרב ליאור הרב אבינר וכל הרבנים שיש ליד תארם גם תואר ד"ר התירו את היתר המכירה...
יש באמירתך משום אחיזת עיניים, ולו רק בגלל שמיד לאחר מאמרו של הרב ליאור שבו אתם דנים, מובא באותו קובץ מאמר היוצא נגד היתר המכירה מ"הרב ד"ר חיים סיימונס", שאגב מזכיר שם את הרב גורן כנ"ל. עיי"ש.
ברזילי כתב:כתבת בשצף קצף על הדקדוק במצוות בציבור החרדי, לא ברור לי מה התכוונת בזה, אבל אם יש כאן משהו רלבנטי לדיון, ולא רק טפיחה עצמית על השכם, הרי זו ראיה לסתור. על שאלת מגבונים לחים, נכתבים קונטרסים לכל הכיוונים, על כל הידור וחידוש דין בדיני ארבעת המינים, יש דיונים לאורך ולרוחב. איך זה שנושא שהיה שנוי במחלוקת פוסקים והרעיש את העולם לפני מאה ועשרים שנה, הפך להיות פתאום פשוט כביעתא בכותחא, שמי שאינו מודה בו ע"כ הוא עם הארץ מדאורייתא ומדרבנן?
גם רגשת דבריך על רב פלוני או אלמוני, או על תמימותי, לא ברורים לי: מה בעצם אתה טוען - שבאמת כל העסק הוא פוליטי-השקפתי, אבל זה נכון לשני הצדדים? הם התחילו? לגופו של ענין כבר הזכרתי שלש פעמים כי בפועל במגזר הדת"לי יש פחות אחידות דעים בנושא, וזו עובדה שקשה להכחישה.
ברזילי כתב:לא הבנת כלל מה שכתבתי בענין מס שמיטה - המדובר הוא על ההוצאה הנדרשת מעבר לצורך לקנות פירות מיובאים וכו', כדי לשמר את החקלאות ולממן שנת שבתון לכל חקלאי. בהערכה גסה מדובר בכ-10-20 מיליארד ש"ח (בנתוני היום), כלומר כ-2-3 מיליארד ש"ח בהוצאה שנתית (לא תמחרתי את הנזק ליצואנים שמאבדים את נתח השוק שלהם לשנים הבאות). אולי זה סכום שהציבור החרדי יכול לעמוד בו כנטל מס נוסף, ואולי לא. אם כן, אפשר לנסות לגייס את הכסף ולהציע לכל חקלאי לצאת לשנה חופש על חשבון הציבור החרדי, מן הסתם יהיו רבים שישמחו לקבל את ההצעה. מי מעכב בעדך? אם אתה מצפה שציבור משלמי המיסים בכללותו יממן את ההוצאה הזו, דומני שקשה יהיה לגייס לזה תמיכה כיום.
משום מה נוצר מצב שבין מורי ההוראה בזמננו השאלה אם לפסוק כחזו"א או כרי"א נמצאת במתאם כמעט מושלם עם ההשתייכות המגזרית של הרב הפוסק. מי שמגדיר עצמו כחרדי, לעולם יתנגד להיתר מכירה. כיצד נוצר מתאם מדהים זה? אני יכול לחשוב על כמה אפשרויות:
אוצר החכמה כתב:משום מה נוצר מצב שבין מורי ההוראה בזמננו השאלה אם לפסוק כחזו"א או כרי"א נמצאת במתאם כמעט מושלם עם ההשתייכות המגזרית של הרב הפוסק. מי שמגדיר עצמו כחרדי, לעולם יתנגד להיתר מכירה. כיצד נוצר מתאם מדהים זה? אני יכול לחשוב על כמה אפשרויות:
א. כנראה שהחזו"א היה חולק על רי"א, אבל בכלל לא ברור שרי"א היה מתיר במציאות ימינו. וזו היתה טענת האוסרים אחר קום המדינה, והיו שטענו שגם הרב קוק, וודאי לא היה מתיר, (איני בקי בנושא לדעת אם זה צודק אבל הקורא את הסבריו וצערו על ההיתר באיגרותיו לא יתפלא על טענה כזאת), נכון הדבר שהציבור החרדי רואה בחזו"א פוסק הלכה מרכזי הרבה יותר מאשר הרב קוק, ובמצוות התלויות בארץ בפרט נחשב החזו"א כמכריע. כך שהמיתאם "המדהים" הזה (מה מדהים בזה שגם הגרי"ש אלישיב חשב כך, הרי להבדיל ממגבונים מדובר בדבר שעיקרו החלטה ציבורית כללית ובדברים כאלה בד"כ הציבור נמשך אחרי דעה אחת) סביר ביותר. ואין צורך לכל הסבריך.
הרב ליאור לא טוען נגד וועדות השמיטה אלא מתווכח עם הדעות האוסרות, כמו שראוי לעשות, להתווכח עם הדעה והפוסק העומד מאחוריה ולא לטעון כנגד העוסקים בפועל, כך שאין לי מושג מה אתה רוצה בעניין זה
זו היתה דרישה של חלק מהמתירים, למיטב זכרוני היתרי המכירה הראשונים לא הזכירו מגבלה זו, ובודאי שלפני היתרי המכירה, בזמן שהשדות היו רק חכורים ליהודים, התירו עבודת השדה ע"י יהודי. נדמה לי שמגבלה זו עלתה לראשונה בשמיטות תרמ"ב\תרמ"ט בערך. מכל מקום, מעולם לא הבנתי טענה זו שאתה מזכיר. כלפי מי מדובר - אם החקלאי הוא יר"ש, מן הסתם יקפיד על תנאי ההיתר כפי שהורו לו רבותיו. אם החקלאי עבריין, בלאו הכי היה עובד את השדה, ולפחות באמצעות המכירה הצלנו אותו מאיסור לכמה וכמה שיטות, גם אם לכתחילה היה מן הראוי שיחמיר יותר. אם הנידון הוא כלפי הצרכן - כיוון שלהלכה (מצדדי ההיתר לפחות) נוקטים בדרך כלל להקל בשמור ונעבד בזה"ז, אין לזה כל נפק"מ לצרכן. גם מי שרוצה להחמיר בשמור ונעבד, עדיין אין זו טענה על עצם הצורך במכירה (כנ"ל) אלא על השימוש בפירות.אוצר החכמה כתב:אחת הטענות נגד היתר המכירה היתה שהדרישה של המתירים שמלאכות דאורייתא ייעשו ע"י גויים, אין לה סיכוי שתישמר ע"י החקלאים. מה תשובת המתירים היום לזה, ואולי היום מצוי שהיהודים הם רק מנהלי עבודה ועובדים זרים עובדים בפועל השתנה המצב? (מצד שני צריך שיקפידו ע"ז ממש)
איש רגיל כתב:ברזילי כתב:לא הבנת כלל מה שכתבתי בענין מס שמיטה - המדובר הוא על ההוצאה הנדרשת מעבר לצורך לקנות פירות מיובאים וכו', כדי לשמר את החקלאות ולממן שנת שבתון לכל חקלאי. בהערכה גסה מדובר בכ-10-20 מיליארד ש"ח (בנתוני היום), כלומר כ-2-3 מיליארד ש"ח בהוצאה שנתית (לא תמחרתי את הנזק ליצואנים שמאבדים את נתח השוק שלהם לשנים הבאות). אולי זה סכום שהציבור החרדי יכול לעמוד בו כנטל מס נוסף, ואולי לא. אם כן, אפשר לנסות לגייס את הכסף ולהציע לכל חקלאי לצאת לשנה חופש על חשבון הציבור החרדי, מן הסתם יהיו רבים שישמחו לקבל את ההצעה. מי מעכב בעדך? אם אתה מצפה שציבור משלמי המיסים בכללותו יממן את ההוצאה הזו, דומני שקשה יהיה לגייס לזה תמיכה כיום.
במקום להסתמך על הערכות גסות, הנה לך מחקר רציני על העלויות של המשק בשביל לשמור שמיטה כהלכתה בלי לסגור את הענף החקלאי. המחקר מופיע במאמרו של הרב ד"ר חיים סיימונס, ב'עלוני ממרא' קיץ תשס"ח.
ברזילי כתב:בינתיים שתי הערות:
א. האם עמדתם של הרב-ד"ר סימונס, הרב-ד"ר מצגר, והרב-פרופ' לוי, גורמת לך לפקפק ולו במעט במה שכתבת לעיל בדבר העמדה האוטומטית של רבנים-דוקטורים? האם פרסומו של מאמר מעין זה בעלוני ממרא, בטאון ישיבת קרית ארבע בראשות הרב ליאור, מדגימה לך את קיומו של דיון עניני בנושא בקרב המגזר הדתל"י, דיון שהתקיים לפני ששים-שבעים שנה גם בין כתלי ביהמ"ד החרדי, אך לא יפקד ולא יזכר כיום?
ב. בנימה קצת פחות רצינית, איך אתה כבר יודע, עוד לפני שקראת אות אחת כנראה, שהמחקר הזה רציני? "רציני" היא מילה נרדפת ל"מתאים לי" ?
ברזילי כתב:אני מצטער, לא ראיתי שתקנת את הודעתך הראשונה, וסמכתי על קריאתי את ההודעה המקורית. גם לגבי הנוסח הנוכחי שלך אינני בטוח שהוא נכון עובדתית, אבל נניח לזה, ונסכים שיש מתאם קרוב למושלם בין פוסקי הציבור החרדי, ומתאם חלש יותר בין פוסקי הציבור הדתל"י. אתה מעדיף לראות בזה שאלה של "אנחנו" ו"אתם" -- היתר המכירה הוא "שלהם" ואם הם מערערים עליו, ק"ו ש"אנחנו" נאסור מכל וכל. אני טוען שאין שום קשר מהותי בין שאלת ההיתר להשתייכות מגזרית (לאיזה מגזר היה שייך בעל "שמן המור"?) וכמו כן אני מעדיף לחשוב (תמים, כבר אמרתי) שיש פה ושם אנשים שמביעים דעה בהלכה לגופו של ענין, בלי לבדוק קודם לכן מה חושבים בני מפלגתם ובני המפלגה שכנגדם. בעיניך זו מחשבת הבל להעלות רעיון עועים כזה על הדעת.
ברזילי כתב:אני לא רואה בקטע שצרפת שום פירכה על מה שכתבתי (וגם טענתך על דברי הרברה"מ לא ברורה בכלל, אבל אניח לו לעמוד על שורו). הוא כותב שהדרך של חיפוש פתרון שיצא "ידי חובת כל השיטות והאילוצים" מתעלם ממצוקת החקלאים. כמו שכבר כתבתי כמה פעמים, דרך ההוראה מאז ומעולם היא שכשיש צורך גדול או שעת דחק מסתמכים גם על שיטות מקלות וכו' (כמו שעושות גם ועדות השמיטה עצמן, כאשר מדובר בצורך של הצרכנים). הגישה שאומרת נהדר עבור הצרכנים על חשבון החקלאים היא בדיוק מה שהוא מלין עליו. נקודת המוצא של ועדות השמיטה, לדעתו, היא שצורך הצרכנים הוא צורך גדול שיש להכנס לקולות שונות כדי לספקו, אבל איבוד פרנסת החקלאים פחות מטריד אותם. בעיניו זו גישה שגויה. על כל קולא וקולא יש מה לדון לגופה, בין אם אלה קולות מחודשות שהנהיג החזו"א, צירוף ספקות כמו זריעה בגרמא וכדומה שנידונה אצל הגרצ"פ, או היתר מכירה עם או בלי צירוף סניפים נוספים, וכו' וכו'. אבל מכל מקום נקודת המוצא צריכה להיות שיש כאן שעת צורך גדול, וצריך להתיישב בדבר ולחפש פתרון כמו שעושים בכל שאלה אחרת של שעת צורך ודוחק.
ברזילי כתב:(וגם טענתך על דברי הרברה"מ לא ברורה בכלל, אבל אניח לו לעמוד על שורו)
כהרגלך... הדגשתי ואדגיש שוב, אין שאלתי אמורה ביחס לגוף ההיתר, יש גדולי עולם שהתירוהו ויש גדולי עולם שאסרוהו, שאלתי היא רק על טענת הרב ליאור שועדות השמיטה אינן מתחשבות בחקלאי, וזו טענה לא ברורה בעליל, הלא לדעתם הדבר אסור, והתורה וחז"ל ציוו על החקלאי להשבית את שדהו בשמיטה, ומה לו להרב ליאור כי ילין על ועדות השמיטה אחר שהדבר אסור לדעתם.ברזילי כתב:ממילא, אחר שהנושא נידון עד דק, ויש דרכי היתר שונות בפוסקים כבר כחמש מאות שנה, להשתיק את כל הדיון הזה כאבק פורח ולטעון כאילו השאלה כאן היא כמו פתיחת חנות בשבת שאין כאן בכלל מה לדון ואין בכלל למתירים על מה לסמוך, הוא דבר מתמיה. כשאימוץ גישה זו נעשה באופן גורף על בסיס חלוקה מגזרית כנ"ל זה עוד יותר מוזר, לדעתי (ולדעתך, כנראה כך היא המידה, שהלכה נקבעת לפי מה שחושבים אחרים במגזר שלי, ולפי ההיפך ממה שחושבים במגזר השני)
ברזילי כתב:(הערת אגב, זה מאד לא סביר לחשוב שהרב ליאור, מן הפוסקים המוכרים ביותר בציבור שלו, אליו פונים רבים ובהם גם העוסקים בחקלאות, איננו מכיר את שלל הפתרונות בשטח)
ברזילי כתב:הולך קשה... אנסה שוב. נידונו כאן שתי שאלות שונות. שאלת עצם ההיתר תוקפו ונחיצותו האידנא, והערת הביקורת האגבית לגבי ועדות השמיטה. בנושא הראשון היתה לך ביקורת על האמירה שהמצב היום (ובעתיד הנראה לעין עד שתקום מדינת הלכה או שישתנו התנאים באופן קיצוני) ממשיך להיות שעת הצורך, וכל זה נידון לעיל.
ברזילי כתב:לענין שני זה, אני מבין כי טענתו של הרב ליאור היא כי בלי קשר להיתר הספציפי שייבחר (מכירה, אוצר בי"ד, קולות נקודתיות בהלכות שביעית התרי גרמא למיניהן וכו' וכו', וכמובן יש לשקול מה מרווח יותר מבחינה הלכתית ומה פותר את הבעיה המציאותית), היה מן הראוי לדעתו להכיר בכך שיש לחקלאים שעת צורך גדול, ולכן יש מקום לדחוק ולמצוא היתר כדרכה של תורה, כפי שעשו פוסקים מזה מאות בשנים, ובכלל זה החזו"א. לדעתו, לא נעשה היום שום נסיון ממשי להתמודד עם הבעיה של החקלאים, אלא מעדיפים להתעלם ממנה ולהסתפק בפתרונות לצרכן. את כל זה הוא אומר אחרי ש(יש להניח) הוא מכיר את כל הפתרונות בשטח, שאינם פתרונות עבור חלק נכבד של החקלאים. זו הטענה שלדבריך היא נכונה (בעיקרון, כפוף לנכונות העובדות), וזה בדיוק מה שהוא אמר.
בברכה המשולשת כתב:הרב איש רגיל שליט"א- כמדומני שכתר"ה דורש את דברי בדרך פרדס, כאשר כל כוונתי לפשט הפשוט, כי לצערי איני מצליח להבין מה הסתירה שמצאת בדברי (גם אחרי שהרב ברזילי שליט"א תירץ אותה).
ברזילי כתב:גם מש"כ הרברה"מ ברור מאד, לפי דעתי. אתמול הוא דיבר על הנושא הראשון - תקפות ההיתר ומידת נחיצותו כיום, והיום ציטט (אאל"ט) התיחסות שנגעה להערת הביקורת על ועדות השמיטה, שהיא כאמור נושא צדדי, אך קשור.
וראה מה שכתב הרב בברכה המשולשת היום.בברכה המשולשת כתב:מה שהגר"ד ליאור בא זה לשלול את הסברא של "אם יש ספק- למה לא נחמיר?" ועל זה הוא אומר "מה נאמר לחקלאי. איך נאסור את המותר כי אנחנו רוצים להחמיר ועי"ז נקשה עליו מאוד".
בברכה המשולשת כתב:הביקורת החריפה שאני שמעתי (והיא נרמזת שם בדברי הגר"ד ליאור) היא מה שכתב הרב ברזילי שליט"א- על אלו שלא רוצים לסמוך לא על היתר מכירה ולא על אוצר בית דין ולא על הקולות של החזו"א- בלי עיון בסוגיות כלשהן. לכן מדובר על ועדות השמיטה.
בברכה המשולשת כתב:לא הבנתי, אבל אני מתחיל מלהתייאש מלהבין- איפה יש כאן סתירה?
הגר"ד ליאור בא לשלול את אלו שמחמירים בלי בדיקת הסוגיות ואינם רוצים לדון באפשרויות ההלכתיות המותרות (כפי שכתבתי היום) אך גם את אלו הבאים מטענת חומרא (בין המפורש ובין במשתמע)
איך רוצה כתר"ה שאנסח את הדברים על-מנת שלא יהיה הדבר קשה בעיניו? אנא- יגלה לי.
והן את הפירוש שכתבת היוםבברכה המשולשת כתב:מה שהגר"ד ליאור בא זה לשלול את הסברא של "אם יש ספק- למה לא נחמיר?" ועל זה הוא אומר "מה נאמר לחקלאי. איך נאסור את המותר כי אנחנו רוצים להחמיר ועי"ז נקשה עליו מאוד".
וכל זה ללא שהוא רומז אפילו על שיש שתי משמעויות בדבריו. אולי.בברכה המשולשת כתב:הביקורת החריפה שאני שמעתי (והיא נרמזת שם בדברי הגר"ד ליאור) היא מה שכתב הרב ברזילי שליט"א- על אלו שלא רוצים לסמוך לא על היתר מכירה ולא על אוצר בית דין ולא על הקולות של החזו"א- בלי עיון בסוגיות כלשהן. לכן מדובר על ועדות השמיטה.
בברכה המשולשת כתב:(כהערת אגב- הרב איש רגיל שליט"א כתב לעיל שאני הקטן כתבתי ששמעתי את ההסבר מהגר"ד ליאור- למען הסר ספק, אני לא כתבתי זאת, אלא כתבתי שידוע לי שזו דעתו וכוונתי היתה- על-פי מקורות אחרים - כתובים)
ברזילי כתב:נסיון אחרון, אם גם זה לא מובן, אני מרים ידים (בלנ"ד)...
הרב ליאור אומר שיש לחקלאים מצוקה ואין ביכולתם להתקיים ללא היתר מכירה. כנגד זה יש טענות שהנה דווקא יש ועדות שמיטה שמציעות כל מיני פתרונות (שחלקם הוא מזכיר, מצעים מנותקים, גידולי ערבה, וכו' וכו') ולכן אין כאן שום שעת דחק ושום צורך ועינינו הרואות שהחיים בב"ב ממשיכים כתקנם בלי היתר מכירה. כנגד טענה זו הוא אומר - הפתרונות שמציעות הועדות פותרים את בעיית הצרכן, אין לועדות אלה פתרון אמיתי עבור מרבית החקלאים (והן גם לא ממש מתאמצות לספק אחד כזה), ולמעשה אין לאף אחד פתרון שהוא חלק לגמרי עבורם. אשר על כן, לדעתו, יש להמשיך ולהסתמך על ההיתר אף שבאופן אידיאלי היינו רוצים שלא להזקק לו בב"א
ברזילי כתב:אני ממשיך לחפש את הדו"ח של הרב לוי והרב מצגר (ללא הצלחה עד כה, לכשאשיגנו אעביר לכאן אם יתאפשר, בלנ"ד). בינתיים מצאתי נתון נוסף שמטיל בספק את ההערכה שלהם -
קרן השביעית תומכת בחקלאים המשביתים את שדותיהם לחלוטין. לדברי מנהל הקרן (בתשס"ח) הרב קוגלר (כאן: http://www.moreshet.co.il//web/news/news1.asp?x=47487) עלות תשלומי חכירת הקרקע לבדה, עבור 180 אלף דונם שבהם נשמרה השמיטה בתשס"ח בתיאום איתם, עולה על 50 מיליון ש"ח. אחר שהשטח המעובד הכולל בישראל הוא כ-3.5 מיליון דונם, הרי שעלות החכירה לבדה מגיעה לכמיליארד ש"ח במחירי תשס"ח (בערך 1.2 מיליארד במחירי היום). לכן סעיף זה בלבד (מכלל עלות ההשבתה מוחלטת של החקלאות בישראל למשך שנת השמיטה) עולה על הסכום הכולל שצוטט לעיל בשם הכותבים הנ"ל.
ברכת הצלחה לאיש-רגיל בכל מעשה ידיו, שנה טובה וגמח"ט לנו ולכל ישראל
ברזילי כתב:ואם המדינה לא תגבה, הכסף הזה ייפול מן השמים? מדובר בתשלומים שנכנסים לבסיס התקציב ומממנים את כל השירותים הניתנים לאזרח. אם לא יגבו אותם בשמיטה, יצטרכו להטיל מס אחר כדי למלא את החסר, או לקצץ בהוצאות.
ארי במסתרים כתב:אם אני לא טועה, המספר שנקבת - 3.5 מליון דונם כולל את השטחים בערבה שאינם אסורים בשמיטה, שטחים בבעלות נכרים, ושטחים פרטיים שאינם משלמים דמי חכירה.
אוצר החכמה כתב:ברזילי כתב:ואם המדינה לא תגבה, הכסף הזה ייפול מן השמים? מדובר בתשלומים שנכנסים לבסיס התקציב ומממנים את כל השירותים הניתנים לאזרח. אם לא יגבו אותם בשמיטה, יצטרכו להטיל מס אחר כדי למלא את החסר, או לקצץ בהוצאות.
בזה הצדקת את הטענה שאיש רגיל טען נגדך מקודם. למה לא להפעיל את כל העסקים בשבת ע"י גויים (אפשר להוסיף גם היתר מכירה) או במלאכות דרבנן ע"י גרמא, ייכנס הרבה כסף ממע"מ, כי המדינה צריכה כסף? אחרת יצטרכו מס אחר.
בקיצור אין כאן דוחק של החקלאים אלא החלטה של מדינת ישראל לעבוד בשמיטה כי היא צריכה כסף ואז היא מטילה מס לא מוצדק (מי שלא עובד בקרקע מסיבות עקרוניות שהמדינה מצדיקה אין ראוי שישלם על חכירה)
(*) האם הריאליה של דיוני תקציב באיזו שהיא מדינה מזכירה את חזון המדינה האוטופית שלך, בה כל אזרח מממן את מה שחשוב לשני כי זה הוגן? האם יש באיזה שהוא מרכז קניות הנחה בשכירות לחנות שומרת שבת? בדיוני תקציב, יש מו"מ של תן-וקח בין קבוצות לחץ שונות שכל אחת מושכת את השמיכה לכיוון שלה. בניגוד לחשיבה המרקסיסטית, זו דווקא שיטה הרבה יותר יעילה מאשר נסיון להחליט יחד מה הוגן. גם חברות השכרה לא מוותרות על תשלום משיקולי הוגנות, אלא משני טעמים: או שהבעלים סבור שאסור לו לקחת שכר שבת, או שזה אמצעי שיווקי לקידום מכירות והגדלת בסיס הלקוחות.
ת אתה מעלה השערה שאולי אם הרבנות הראשית היתה מעלימה את היתר המכירה מידיעת הציבור, הוא היה מסכים לשאת בחלק גדול יותר מן הנטל ממה שהוא נושא כעת (בצורה של ביטול דמי החכירה), משיקולים של הוגנות וכו'. לדעתי הוגנות בכלל לא שייכת לכאן(*). מה שאפשר לטעון הוא שלו הציבור הדתי בכללותו היה מפעיל לחץ בכיוון זה, היה אפשר להשיג יותר תקציב לשומרי שמיטה ממה שניתן כיום. מ"מ זה היה יכול להגדיל את התקציב (שכאמור עמד על 150 מלש"ח בתשס"ח) פי שניים או שלשה, לא פי עשרה. בה במידה, זה היה מגדיל את מספר החקלאים הנזקקים לתקציב הזה, כך שלא ברור בכלל לאיזה כיוון היה השינוי.
ענין מלכות הרשעה פשוט אינו נוגע לנושא: אני לא יודע אם הרב ליאור מסכים לנ"ל, אבל בהחלט יכול להיות שהוא מסכים. כך משמע ממה שצוטט כאן לעיל מדבריו שאמר שביום שתיכון מדינת הלכה יהיה מקום ואפשרות שלא להזקק להיתר מכירה. גם אם כן, שהיה ראוי לדעתו להטיל מס שמיטה על כל האזרחים, לא אומר שהעדרו של מס כזה הופך את המדינה בעיניו למלכות הרשעה. יש רשימה ארוכה של נושאים בהם המדינה פועלת שלא כהלכה, ובהם חמורי-חמורות. אם כל אלה לא גורמים לו לראות במדינה מלכות הרשעה, הסתמכות על היתר שנוי במחלוקת באיסור דרבנן ודאי לא חמורה מהם.
האם יש באיזה שהוא מרכז קניות הנחה בשכירות לחנות שומרת שבת?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 299 אורחים