היות ובביתנו התנתקנו מהאינטרנט, אני ממעט לשהות באתר החשוב הזה, שהחכים אותי רבות, ועם כולכם הסליחה. (אני נמצא כעת אצל חותני, ומשם כותב הודעה זו).
אכניס כאן בלנ"ד שיעור מאאמו"ר ר' שמעון ב. קלמן הי"ו, שהועבר בביהכנ"ס נועם בפ"ת השבת (ואתחנן תשע"ג). נשמח מאד להערות והארות, מקורות והרחבות, ביקורות תיקונים.
<><><><><>
פרק ראשון - לדידי חשדן ולא הוה בי
1. שבת דף קיח עמוד ב:
ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו. אמר רב פפא: לדידי חשדן ולא הוה בי.
2. רש"ש שם:
עי' מה שכתבתי לקמן (ק"מ, ב') על איזה עובדא כיון בזה.
[הערה: וראה גם בחכמת שלמה כאן: נ"ב נראה דאפשר מכוון על האי עובדא דב"ב [י.] דרב פפא הוה סליק לדרגא כו' דאמר ליה רב חייא בר רב מדפתי לרב פפא שמא עני בא לידך ולא פרנסתו כו' ודו"ק.]
שבת דף קמ עמוד ב
ואמר רב חסדא: האי מאן דאפשר ליה למיכל נהמא דשערי ואכל דחיטי - קעבר משום בל תשחית. ואמר רב פפא: האי מאן דאפשר למישתי שיכרא ושתי חמרא - עובר משום בל תשחית. ולאו מילתא היא, בל תשחית דגופא עדיף.
מהרש"א שם:
ואמר רב פפא- ... ולאו מילתא היא וכו' – ורב פפא לטובת עצמו אמרה, שהוא היה עושה שיכר כדאמרינן פרק ע"פ דאמר רב פפא אי לאו דעבדי שיכרא לא איעתרי וק"ל.
רש"ש שם:
ע' חידושי אגדות למהרש"א שפי' דרב פפא לטובת עצמו אמר כן שהיה עושה שיכר, ואני אומר על פירושו "ולאו מילתא היא" דמאי יענה על רב חסדא (מאי נוגע בדבר היה), דהאי "ולאו מילתא היא" שב ג"כ על דבריו.
ואולי דלזה כיוון רב פפא לעיל (קי"ח ,ב') באומרו "לדידי חשדן ולא הוי בי" ,כי יש שהיו חושדים אותו כפירוש מהרש"א.
3. ברכות דף מג ע"ב
תנו רבנן: הביאו לפניו שמן והדס, בית שמאי אומרים: מברך על השמן ואחר כך מברך על ההדס; ובית הלל אומרים: מברך על ההדס ואחר כך מברך על השמן. אמר רבן גמליאל: אני אכריע. שמן - זכינו לריחו וזכינו לסיכתו, הדס - לריחו זכינו, לסיכתו לא זכינו. אמר רבי יוחנן: הלכה כדברי המכריע.
רב פפא איקלע לבי רב הונא בריה דרב איקא, אייתו לקמייהו שמן והדס, שקל רב פפא בריך אהדס ברישא והדר בריך אשמן. אמר ליה: לא סבר לה מר הלכה כדברי המכריע? - אמר ליה, הכי אמר רבא: הלכה כבית הלל. ולא היא, לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד.
רש"י שם:
שמן והדס - בסוף הסעודה, שמן - לסוך ידיו להעביר זוהמת האוכלים, והדס - להריח, כמו שאמרנו.
אני אכריע - לצד בית שמאי.
זכינו לריחו ולסיכתו - כגון משחא כבישא, הלכך שמן עדיף.
ולא היא - לא אמר רבא הלכתא כבית הלל, אלא רב פפא אכסיף לפי שטעה, והשמיט עצמו בכך.
תוספות שם:
שמן והדס - האי שמן להריח הוא דאי להעביר הזוהמא הא אמרינן בפרק אלו דברים (לקמן דף נג.) דאין מברכין עליו.
הכי אמר רבא הלכתא כבית הלל ולא היא לאשתמוטי נפשיה הוא דקא עביד - כך כתוב בספרים שלנו ובפירוש רש"י אבל רב אלפס פסק כרבא משמע שלא היה גורס בספרו ולא היא וכו'.
שו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ה':
...ורב פפא מסברא דנפשיה פליג על רבי יוחנן, ולא מחמת כיסופא הוא דבעא לאשתמוטי אלא ממדת חסידות, ותלה הגדולה ברבו, ואי לאו דקים ליה דהכי הלכתא לא עבד עובדא בנפשיה, והכי קי"ל בכל דוכתא מעשה רב...
הערות: 1. ולפי דבריו הרי"ף שפסק כר"פ אין צ"ל שלא גרס "לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד". כדברי התוספות, דאדרבא הרי"ף פסק הלכה כמותו משום שתלה הגדולה ברבו, וש"מ ס"ל הלכה כמותו. והנה לדבריו ידע ר"פ שיקבלו ממנו ואמר בשם רבא כדי לתלות הגדולה ברבו. (שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב כאן).
2. לפי מהלך הרמ"ע בסוגיא ניתן להעמיד ע"ד הרש"ש הנ"ל דברי ר"פ שחשדו בו ולא הייתה בו במקרה שלנו שהיו שחשדו בו כרש"י, ובאמת למהלך הרמ"ע כוונתו הייתה לכבוד רבו ולתלות ברבו הגדולה ולא מחמת שבוש היה ורצה להשתמט. ואכן עי' בשד"ח (כללים מער' ל כלל ק"ח) שתמה על המהרש"א שם והשווה הדברים לדברי רש"י כאן ולפירושים של "הרבים והנכבדים" שבאו להצדיק הצדיק –ר"פ בסוגייתנו.(מצאתי ההפניה בס' "דף על הדף " בשבת שם).
האומר דבר שלא שמע מרבו
4. ברכות כז ע"ב:
תניא רבי אליעזר אומר: המתפלל אחורי רבו, והנותן שלום לרבו, והמחזיר שלום לרבו, והחולק על ישיבתו של רבו, והאומר דבר שלא שמע מפי רבו - גורם לשכינה שתסתלק מישראל! –
רא"ש שם:
והאומר דבר שלא שמע מפי רבו - ואומרו מפי רבו. (הערה: וכן בתלמידי רבנו יונה במקום).
שו"ע יו"ד רמב, כד:
לא יאמר דבר שלא שמע מרבו עד שיזכיר שם אומרו.
ש"ך שם:
לא יאמר כו' - שסתם מה שהתלמיד אומר סוברים השומעים שמפי רבו שמע ואם לא שמעו מפיו צריך להודיעו מפי מי שמע...
5. אבות ה, ז:
שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה ... ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי...
רבי עובדיה מברטנורא שם:
ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי - אם פוסק דין מן הסברא מדעתו לא יאמר כך שמעתי מרבותי. ומצינו באנשי חרן (בראשית כ"ט) כששאל מהם יעקב השלום לו, אמרו לו שלום, והנה רחל בתו באה עם הצאן, כלומר, זה אנו יודעים, ואם תשאל יותר, הנה רחל בתו באה עם הצאן והיא תגיד לך, כי אנחנו לא ידענו יותר מזה.
תוספות יום טוב שם:
ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי - פי' הר"ב אם פוסק דין מן הסברא מדעתו לא יאמר כך שמעתי מרבותי. ותמיהני דזו מדת כל אדם שלא לשקר. כל שכן בפסק דין שיתלה עצמו באילן גדול ואולי השומעים יסמכו עליו מפני ששמעו שזה קבל כך. ונמצא מכשיל הרבים שאפשר שאין הדין כך. גם הראיה שהביא מאנשי חרן אינו ענין לנדון זה כלל. והרמב"ם פי' ולא יתפאר במה שלא ידע והוא אמרו על מה שלא שמע אומר לא שמעתי ע"כ. ועל זה יצדק ראיית אנשי חרן שאם בדרך ארץ הוא כך. ק"ו בעניני חכמה ותורה:
[הערה: עי' בתפארת ישראל במקום המובא להלן החולק על הר"ב והתי"ט.]
ועלהו לא יבול – מהנהגות והדרכות הגרש"ז אויערבך זצ"ל – ר' נחום סטפנסקי:
בהזדמנות אחת נגשתי אל הרב ובקשתי ממנו סליחה על כך שמן הסתם קורה לי שאני אומר דברי תורה ששמעתי ממנו, אך איני זוכר זאת ברגע אמירתם וממילא איני אומרם בשמו.
הרב אמר לי שהוא לא מקפיד זה בכלל, לא הייתי צריך לבקש ממנו סליחה על כך, ובוודאי הוא סולח ומוחל על הכל.
אח"כ הוסיף הרב: אבל לעומת זאת אל תאמר דברים בשמי שמעולם לא אמרתי! על זה אני כן מקפיד!
(שמעתי מהרב מאיר שלזינגר)
[א"ה: מפורסם כן בשם החת"ס כמדומה.]
7. אם בקשת להיחנק התלה באילן גדול
שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בברכות כאן (מג, ב):
ועוד יש לפרש כעין דבריו (של הרמ"ע מפאנו) – אבל להפך – שחשש שלא יקבלו ממנו, והואיל וידע בוודאות שהדין הוא כמו שאומר, לכן אמר בשם רבא שיקבלו ממנו. ועפ"י הגמרא (פסחים קיב, א) "אם בקשת להיחנק התלה באילן גדול" ופי : אם בקשת לומר דבר שיקבלו ממך אמור בשם אדם גדול, הרי שכשיודע שהדין הוא כך מותר לאומרו בשם אדם גדול אעפ"י שלא אמרו.
הערות:
1. וכן פי' הגמ' בפסחים רש"י והרשב"ם. וברשב"ם שם יש גורסים שמשום שנקט לשון "להיתלות באילן" נקט לשון חניקה, ור' גם בבן יהוידע שם שהתלבט איך לדרך זו יכנו לדיבור בד"ת לשון חניקה וראה להלן בדברי הרב מרגליות דרך אחרת בביאור לשון מיוחדת זו.
2.מעין הסבר רבינו בביאור הגמ' כבר כתב ב"יוסף אומץ" לרב החיד"א המובא להלן.
8.מגן אברהם סימן קנו [בתו"ד]:
אם שמע דין ונראה לו שהלכה כך מותר לאמרו בשם אדם גדול כי היכי דליקבלי מיניה [עירובין דף נ"א ופסחים דף קי"ב]. ובסוף מסכת כלה איתא האומר דבר בשם חכם שלא גמרו ממנו גורם לשכינה שתסתלק וכ"ה בברכות דף כ"ז ע"ש בתר"י וצ"ע.
[הערה: כלומר כבר הקשה המג"א על סתירת הדברים.]
9. מחצית השקל על המג"א:
כתב בספר לחם חמודות [דברי חמודות, ברכות] (פרק תפלת השחר ס"ק כ"ד) שאפשר שיש לפקפק על הדבר ההוא ונמצא שרבו מתגנה על ידו. וסיים הלחם חמודות וז"ל: ומפני כן לא הקפידו, ואמרינן פרק ערבי פסחים דף קי"ב אם בקשת להיחנק היתלה באילן גדול, עכ"ל. ואפשר שכוונתו כיון דהטעם שמא יפקפקו בדבר ויהיה גנאי לרבו, א"כ אם יודע שהדבר ההוא דבר ברור ואין בו לפקפק ודאי, או שיודע ברבו שאינו מקפיד בכזה, אם כוונתו לשם שמים כי היכי דלקבלו מיניה מותר, וכהאי גוונא מיירי בפרק ערבי פסחים.
יוסף אומץ לרב החיד"א סי' ס"ג:
... דשמואל ורב פפא בדעתם הרחבה סברי לקושטא דמילתא דדינא הכי לאמיתה של תורה ובכי הא להעמיד האמת שרי למעבד טצדקי כדי שיקבלו דבריהם כמ"ש פרק ערבי פסחים "הרוצה ליחנק יתלה באילן גדול", ולכן שמואל סברת יחיד אמרה בשם רבים (עירובין נ"א) ורב פפא אמר משם רבא דהלכה כב"ה (בסוגייתנו בברכות) דהם הכריעו דדינא הכי...
הערות:
1.וכ"כ רבנו בברכי יוסף (יו"ד סי' רמ"ב) בשם תשובות הגאונים: אם מכיר באותה שמועה שהיא כהלכה ואין מקבלים אותה ממנו, אומרה בשם רבו כדי שיקבלו ממנו, ואם אין ברור לו שהלכה היא אל יתלה ברבו. וציין מקורו לגמ' בפסחים הנ"ל.
2.סיכום-על הערת המג"א בסתירת המאמרים הבאנו ב' מהלכים עיקריים:
לפי מחצה"ש והל"ח שורש האיסור לאמר בשם רבו דברים שרבו לא אמר הוא שמא יאמר בשם הרב דבר שאינו מכוון ויתגנה הרב, בעוד לפי החיד"א החשש שמא בגלל סמכות הרב יקבע להלכה דין שאינו כהלכתא.
ולכן ככל שמדובר בבר סמכא שהדין מבורר לו היטב, ששוב ליכא לב' החששות כאמור, שרי לאמר בשם הרב דבר שלא שמע מפיו, ואף ראוי לעשות כן כשעושה כן מפני כבוד הרב או להעמיד הדין על אמיתתו.
ובתפארת ישראל על פרקי אבות (שם) הסביר הדברים בדרך הל"ח ומחצה"ש וחידש עוד ששרי לאמר בשם איש גדול שאינו רבו כשיש לו שום צורך בדבר, אף שאינו בטוח שכן הלכה, שאף שעי"ז אפשר שיפחת כבוד חברו, והרי אסור להתכבד בכבוד חברו, אפ"ה הרי רק ספק גרמא בעלמא הוא...
ויעוין גם ביעב"ץ במור וקציעה (סי' קנו) שחילק בין המעשה בר"פ (ע"פ פירש"י) שהשתמט לאמר שיש לו על מי לסמוך כדי שלא יחשבוהו כע"ה, לפי שלא היה אז במקומו, ומ"מ הניחם בשמועתם שהלכה כמכריע ולא נתן מקום להכשילם בכך, לבין הדורשים ומודיעים הלכות ברבים שהם ודאי לא ישנו חלילה, וע"ז נאמר גורם לשכינה שתסתלק מישראל. (וכבר האריכו רבים בעניין זה ראה גם בפמ"ג סי' קנו בשם הא"ר שם ועוד).
10. מקור החסד לר' ראובן מרגליות זצ"ל על ספר חסידים סי' תתקע"ז:
עי' מג"א סי' קנ"ו שכ'... אמנם בירושלמי (נזיר פ"ז ה"א) "גבילה אמר קומי ר יוחנן בשם ר' אחא ...אנא לא אמרית ליה כלום וכו', אייתוניה ואנא מלקי ליה" הרי שאסור ליחס דברים למי שלא אמרם, ומה שהוכיח רבינו מפסחים (קי"ב א) שאמרו "אם בקשת להיחנק היתלה באילן גדול" הרי איפכא משמע בכדי שלא להיתלות, כמו באמרם הרוצה לאבד מעותיו ישתמש בכלי זכוכית (ב"מ כ"ט, א) שנשמע מזה שלא להשתמש בכלי זכוכית, וכן בענייננו הרי הכוונה שאל יתלה באילן גדול, כדי שלא יחנק כמתנבא מה שלא הוגד לו ... ומה שציין המנ"א לעירובין נ"א ...
הערה:
נראה שודאי הר"ב והתי"ט על אבות לעיל מסכימים עם דרך זו שאין ראוי ואף אסור לעשות כן, וכן דעת היעב"ץ במור וקציעה לעיל, ואף המג"א עצמו אכן סיים בצ"ע.
ושמא י"ל שהגמ' נקטה בלשון המיוחדת "ליחנק" שמשתמעת לתרי אפי שאף שפשוטה שבאה להיתר וכפי' רש"י והרשב"ם שם, מ"מ ההיתר הרי מצומצם למקרים חריגים, ויש בלשון זו אף משמעות של אזהרה שבדר"כ ובלא תנאי ההיתר הדבר עומד באיסור חמור וגורם לשכינה שתסתלק מישראל, והוא באזהרה "שלא יחנק כמתנבא מה שלא הוגד לו" , (ודוגמה בעלמא לכך ברמב"ן (במדבר א, א) על לשון "שאו את ראש בני ישראל" –כאן נתן רמז למשה .."שאו את ראש "– שאם יזכו יעלו לגדולה כמה דכתיב "ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך", ואם לא יזכו ימותו כולם כמה דכתיב "ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ".)
11. לעִתים מצווה שלא לומר בשם בעל השמועה
ספר חסידים סימן תתקע"ז:
...אם שמע דבר מקטן או מנבזים, והוא יושב בין בני אדם שהוא יודע אם יאמר משמו שלא יקבלו דבריו ואף על פי שהדברים נכונים, מוטב שלא יאמר משמו אלא א"כ שמתחלה יצא הטעם ממנו. ..ואם אותו הוא ירא שמים יאמר לזה אל תגיד משמי כדי שיהיו הדברים מקובלים...
מקור החסד לר' ראובן מרגליות זצ"ל שם:
...שאם כי זכות היא לאדם שיזכר שמו בבי מדרשא, הנה גדולה הימנה היא שיזכה שתקבע הלכה כמותו, וזהו שאמרו (בב"ק ס"א א) "כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי כל המוסר עצמו על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו" כו', כלומר חכם הממית עצמו באהלה של תורה זוכה שיקובלו דבריו כתורה שלימה ויצאת מרשות היחיד שלו להיקרא כסתם, כדנקטו ברות רבה (פ"ה א) "עשאה מסכתא וקבעה הלכה לדורות", וכן נהג רבינו הקדוש במשנתו כשנראין לו דבריו של חכם שנה אותם בלשון "חכמים אומרים", שלימה... ולא היה בזה קיפוח זכות האומר שלא הוזכר בבי מדרשא, כיון שזכות יתירא היא שהוקבעו דבריו כתורה..
הערה: כלומר אף שהכלל שמצווה וחובה לאמר דבר בשם אומרו, ומאידך יש איסור לאמר דבר בשם מי שלא אמרו (הן מצד מידת השקר והן מחמת הקלקולים שעלולים להסתעף מכך), מ"מ יש מקרים שמותר ומצווה לאמר הדברים שלא בשם בעל השמועה (כשע"י כך סיכוי טוב יותר שדברים יבחנו לגופם ויתקבלו –ספר חסידים) ,וכן יש מקרים להרבה דעות ששרי ואף מצווה לאמר דבר בשם רבו אף שרבו לא אמרו כמבואר לעיל.
<><><><><>
נשמח מאד לכל מי שיוכל להחכים אותנו בעניינים הנ"ל.