נסתפקתי במקרה שאחד הלווה לחבירו כסף, והלווה הלוה לאדם אחר, כך יש לנו מלווה ראשון אמצעי ולווה אחרון, וכולם מתו לפני ששילמו את החוב, וגם היורשים לא שילמו עבורם, מה קורה בשמים?
ידוע ומפורסם שאדם שגזל מחבירו אפי' שווה פרוטה חוזר בגילגול רק כדי להחזיר את החוב, ונמצא ששלושתם צריכים לחזור לכאן כדי לשלם את חובם, מצד שני י"ל שכיון שקיי"ל שיעבודא דר' נתן, דהיינו שהלווה האחרון אינו רק לווה של האמצעי, אלא גם לווה של המלווה הראשון, ולכן יכול המלווה הראשון לתובעו ואינו יכול לומר לאו בע"ד דידי את, א"כ יוכל האמצעי לומר בבי"ד של מעלה - "יש כאן שני בעלי דינים, שהאחד נחשב לווה כלפי השני, וא"כ אין צורך שאני אחזור בגילגול, ואפשר להחזיר את שניהם בלבד, ויחזיר הלווה האחרון למלוה הראשון והכל יבוא על מקומו בשלום"
למאי נפ"מ למעשה?
האשכנזים נוהגים לומר בתפילה זכה שהם מוחלים לכל חוב שלא יתבעו אותו, ומטרתם כדי להועיל לציבור שלא יתחייבו בגזל לחינם, ואם נאמר כמו שכתבתי, יש מקום לא למחול למי שחייב לי כדי שלא ייווצר מצב שרק אני חייב לאחרים ואף אחד לא חייב לי, ואז אצטרך לחזור בגילגול, אלא צריך למחול לאחרים עד כדי שיעור החוב שאני חייב לאחרים, ואז אני אהיה האמצעי שלא צריך לחזור בגילגול
אין לי שום כיוון איפה למצוא חומר על זה. מה דעתכם?