הרבה מאוד מדברי רבינו מיוחס ור"א בן הרמב"ם מקורם בפירוש הארוך של רס"ג או רשב"ח, ורבינו מיוחס במקרים רבים גם "לומד טוב" את התפסיר הקצר שלהם והוא מקור פירושיו.
ובצדק העיר שם החכם המכונה אריסמנדי:
הוגה ומעיין, חידשת חידוש מעניין לגבי רבינו מיוחס, שבכלל אין עליו פרטים רבים. התוכל להחכימנו כיצד הגעת לקביעתך?
דומני שאינו מזכיר (כמעט?) שום מפרש, בטח לא מזמן הגאונים. המושג היחיד אצלו בערבית לפי זכרוני הוא ה'מצדר' (=מקור, שם הפועל), מה שיכול להיות גם שימוש במונח ידוע בלא הכרה ישירה של ספרות ערבית כלשהיא.
נושא זה אכן ראוי להתייחסות מכובדת.
רבינו מיוחס בן אליהו הוא חכם מארץ יוון, שהחוקרים חלוקים בשאלת התאריכים בהם פעל, כאשר המקדימים מתארכים אותו לתקופת הרמב"ם, והמאחרים מתארכים אותו לתקופת הגירוש, והגישה הרווחת היא שחי ופעל אחר גילוי ספר הזוהר המצוטט אצלו כ"חז"ל" ומכך שחי אחר גילויו, היינו במחצית הראשונה של המאה הי"ד. בספריו אכן מעטות מאוד ההתייחסויות לספרי חכמים אחרים, ודרכו בפשט היא קיצונית יחסית, והוא הפליג מרש"י בהליכתו בדרך הפשט, מתוך שהשתמש בצורה נרחבת וחופשית בכללי הדקדוק המפותחים - כפי שידעם מפרשנות בית קמחי – ובעיקרון שקבע הוא עצמו, שלפיו נוהג המקרא לקצץ בלשון, ולהחסיר מלים רבות. מלבד זאת, במקומות רבים מאוד, כפי שמראה רח"ד שעוועל בהקדמת הפירוש לאיוב, הולך המחבר אחר הפשט הפשוט ולא אחר דרשות חז"ל.
השאלה היא האם רבינו מיוחס הכיר את התפסיר של רס"ג, ובכלל, האם חכמי יוון היהודיים הכירו ערבית. על רבי מרדכי בן אליעזר כומטינו, שחי ופעל ביוון כמאה וחמשים שנה אחרי רבינו מיוחס, דן ז'ן כריסטוף אטיאס בספרו "הפירוש כדיאלוג" (עמ' 22-24) על יחסו לשפה הערבית והיכרותו עמה, ואין הדברים ברורים. כבר בשנת 1000 בערך אנו מוצאים מחבר הפונה לדוברי יוונית, ומכיר את השפה הערבית (תא-שמע, כנסת מחקרים א, פרק כב הערה 2). מן הסתם ידעו החכמים דנן להוסיף חומר על שאלת ההיכרות עם השפה הערבית ביוון בתקופה זו. לכן ההנחה שרבי מיוחס הכיר את הפירוש במקורו הערבי, או שהיה אי פעם תרגום שלו לשפה אחרת, היא אכן מחודשת.
את הדברים האמורים כתבתי מתוך התרשמות אישית, ממקרים רבים בהם בדקתי הן את פירושי רס"ג והן את פירושי רבי מיוחס, ומצאתים תואמים. אך מבדיקה חוזרת כעת ניתן לקבוע, שהזהות בפירושיהם היא רק בתחום שאפשר לקרוא לו הפרשנות הדקדוקית. כך, למשל, בתחום המוכר אצל רבינו מיוחס – פרשנות "כי" בכל מקום, באיזה מארבעת (או יותר) לשונות הוא משמש, ובכל המקומות שבדקתי פירושו תואם לתרגומו של רס"ג. כמו כן, במקרים רבים שהוא כותב שוי"ו החיבור יתרה, גם רס"ג משמיטה או כותב תחתיה פ"ה רפה שהיא חסרת משמעות וכפי שכתבו ראב"ע ושאר המדקדקים. וכן במקומות שנאמר "אל" והכוונה היא "ב", בהם עומד רבינו מיוחס, הרי שגם רס"ג מתרגם "פי", היינו "ב". כשנאמר "ואין" והכוונה "ולא היה", כותבים כך שניהם, וכן כל כיוצא בזה.
לעומת זאת, בפרשנות של מונחים ושאר חלקי הפרשנות, רבינו מיוחס נוטה הרבה מרס"ג, ולא נראה שום קשר ביניהם.
ניתן אם כך לומר, שבמקרה כיוונו רס"ג ורבי מיוחס לפירושים זהים בתחום הדקדוק, על דרך המבואר בבבא בתרא (יב.). אך יתכן גם שתפסירו של רס"ג היה לפני רבינו מיוחס, ולפחות בחלקי הדקדוק, שאינם דורשים ידע מקיף במכלול השפה הערבית, השתמש בו רבי מיוחס.