בכת"י מפאס, בו ליקוטים בערך מכ-10 חכמים מדור של אחר גירוש ספרד כותב:
פסוק ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור והנה מן היאור עלות שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר ותרענה באחו ר"ת של ב' הפסוקים הנז' כתובים בכתב קדמון וז"ל מלך קדש צבי שבתי נקרא , תוגת ישמעאל, מחמד יכה, אושיע [צ"ל מושיע] ישראל מהרה, ותבא פתאום רעדה על האומות, חרב לכד(ם) מלכותם, והן הנה נוצרים הטמאים עמלק מותר דמו, עד לכלות הנוצרים יונים אדומים רומים, ויהיו היהודים נוקמים הנקמה מן נוצרים ה [?] ישראל אז רנה עלה לישראל תמיד שמחה בלי עצבות, פרח ריוח והצלה תהיה, יבנה פרזינו וגם תפארתנו, משה רבינו אהרן הכהן וגם בניהם רנן ירננו, אורים וגם תומים בלבושם, שם רנה, ותקרב תודה רבה, עוד יהיה נסוך המים בבית אלהינו חמדה ורנה ע"כ מצאתי כתוב:
זמן כתיבת הנ"ל מוערך לזמן שבו כבר נעקרה שבתאות הנ"ל מהעולם, וכנראה המעתיק לא הבין את אשר העתיק...