הודעהעל ידי דברים על דיוקם » ב' אוקטובר 07, 2013 1:32 pm
ברכות מ"א ע"ב
שאלו את בן זומא: מפני מה אמרו דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אינם טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם? אמר להם: הואיל ופת פוטרתן. אי הכי, יין נמי נפטריה פת! שאני יין, דגורם ברכה לעצמו.
ומסביר רש"י הק': דגורם ברכה לעצמו. בכמה מקומות הוא בא ומברכין עליו ואע"פ שלא היו צריכים לשתייתו:
בביאור דברי בן זומא ובהבנת שאלת הגמרא שברכת הפת תפטור גם את היין ששותים בסעודה, ותירוצה שהיין שונה הואיל וגורם ברכה לעצמו. מבואר שיש לברך על יין הבא בתוך הסעודה ואין ברכת הפת פוטרתו. לגבי שאר משקים שבתוך הסעודה אין דיון בגמרא, אלא שיש להסיק מה דינם על פי הבנת שאלת הגמרא ותירוצה.
לפי דברי רש"י שמפרש את תירוץ הגמרא שהיין גורם ברכה לעצמו, שהכוונה לכך שהיין פעמים רבות בא לא משום שצריכים לשתותו. כוונתו לכך שבהרבה הזדמנויות שותים יין לאו דווקא בגלל שרוצים לשתותו אלא בגלל הברכה, כגון בברכת המזון, קידוש, הבדלה, ברכות נישואין וכדו'. רבינו חננאל (מובא ברבינו יונה) מפרש שהמיוחד ביין הוא שברכת היין פוטרת את שאר המשקים, כמו שלמדנו בגמרא לעיל. פירוש נוסף מובא בתוספות בשם רשב"א (רבנו שמשון בן רבי אברהם), שהיין קובע ברכה לעצמו בכך שלפני שסחטו את הענבים ברכתם בורא פרי העץ, ולאחר שסחטו את היין מהענבים השתנתה הברכה לברכה מובחנת יותר שהיא ברכת בורא פרי הגפן. לעומת זאת שאר המשקים לאחר שנסחטו מן הפירות ירדו מדרגה מברכתם המקורית לברכת שהכל נהיה בדברו, שהיא ברכה יותר כללית.
הצד השווה לפירושים אלו הוא שיש ליין חשיבות מיוחדת שאינה קיימת בשאר המשקים, ולכן הוא לא נפטר בברכת הפת. מכך יש להסיק שדווקא היין אינו נפטר מפני חשיבותו אך שאר המשקים אכן יפטרו על ידי ברכת הפת. כך פוסקים להלכה רבינו תם, ר"י (בתוספות), רבינו יונה ועוד.
לעומת זאת הראב"ד (מובא ברשב"א), הרא"ה והריטב"א מפרשים שכוונת הגמרא בכך שהיין גורם ברכה לעצמו היא שהיין הוא משקה ולכן אין הוא נפטר בברכת הפת שהיא ברכה על אכילה. לפי הסבר זה יוצא שגם שאר המשקים ששותים בסעודה אינם נפטרים בברכת הפת וצריך לברך עליהם.
ישנם קושיות על ב' הצדדים, ומפני קוצר היריעה לא נכנס לפרטים.
הלכה למעשה:
הרא"ש (סימן כ"ו) שהרוצה להסתלק מן הספק ישתה מים לפני שנוטל ידיו לסעודה ויברך עליהם מתוך כוונה לפטור את כל המשקים שישתה במהלך הסעודה. הבית יוסף מוסיף שעצה זו מועילה גם לשיטת בעל מחזור ויטרי הסובר שיש לברך על כל פעם ששותה מים, מכיוון שכשמברך לפני הסעודה על המים בכוונה לפטור את כל המים שישתה בסעודה אינו נחשב כנמלך בדעתו כששותה מים בסעודה, שהרי על דעת כן ברך, מה שאין כן אם מברך בתוך הסעודה על המים משום שצמא, הרי שלאחר שהרווה את צימאונו בטלה הסיבה שבגללה ברך, ואם יצמא שנית יצטרך לברך שוב.
השולחן ערוך מביא את כל השיטות גם את השיטה שא"צ לברך, וגם את הסוברים שיש לברך על המים בתוך הסעודה, וגם את הסוברים שיש לברך בכל פעם ששותה. בסיום דבריו הוא מביא את דברי הרא"ש שהרוצה להסתלק מן הספק יברך על משקה במקום הסעודה לפני שנוטל ידיו מתוך כוונה לפטור את כל המשקים. אולם הרמ"א כותב שהמנהג הוא כדעה המקלה שאין צריך לברך כלל על משקים בתוך הסעודה, וכך כותב גם הב"ח.