קבורת הבן בקברי אבותיו, הנאה להם, מישהו שמע מזה?

[הוד_והדר]

המנחת אלעזר מבקש בצוואתו שיקברוהו בקברות אבותיו, כי מצינו שהוא הנאה לאבות כשבנים נקברים על ידם

מישהו יודע איפה מצינו דבר הזה?

[תוך כדי דיבור]

האם תוכל להביא לשון הצוואה בזה? שהרי לפנינו בש"ס ופוסקים נמצא להיפך, היינו שנוח לו לאדם (למת) להיקבר ליד אבותיו. וממילא מה צריך לטעם אחר.

[הוד_והדר]

הנה כל הלשון

טו. והנה כתיב (בראשית מז, ל) ושכבתי עם אבותי, אם כי לא הגעתי למעשי אבותי ורוב קדושתם, אך מצינו שהוא הנאה גם להם. ועם כל זה אקוה שאשוב עוד בתשובה שלימה ולא יבושו בי אבותיי שם בעולם העליון, וגם שם בעולם האמת הקרוב יותר להיודע תעלומות יתברך שמו יודעים האמת לאמתו, בתוך פנימי(ו)תו, ובשורש נשמתי, ואת עניי ביגיע עבודתי, בתוך גודל ההסתר פנים ר"ל בדור האחרון, בגודל הנסיונות מהכופרים, וכלבים ארורים, (הקמים עלינו ועל כל יראי אלקים המאמינים מכל צד), ה' ירחמנו ויגאלנו במהרה בימינו.

[חכם באשי]

בצוואת ריה"ח ובספר חסידים איתא, שאין להוליך מת לקבורה בעיר אחרת, כי המתים שבעיר זו כועסים עליו, וזו סכנה ליושבי העיר.
איני זוכר את הלשון המדוייקת, אך יתכן שסיבת הכעס היא מחמת מניעת ההנאה המדוברת.

[איש_ספר]

אגב, באבן ישראל להגרי,י פישר כתב סברא מחודדת, בענין חולה שקטעו את רגלו בחייו רח"ל, ונקברה הרגל היכן שנקברה (על קבורת אברים ידועה תשובת האג"מ), לאחר זמן קצר מת החולה ונקבר במקום אחר, ונשאלה השאלה אם מותר להוציא הרגל ממקומה ולהניחה לצד שאר הגוף והשיב הגרי"י, שהרגל כלפי כל הגוף לא גריעה מקברי אבות. ודפח"ח.

[מורה צדק]

ראיתי שכתוב כך בספר כ"י לא' מחכמי מרוקו, ולא כתב מקורו.

[תוך כדי דיבור]

חכם באשי, בפוסקים מובא זה בהסבר שיש בכך פגיעה וזלזול במתי בית הקברות שמוציא מתו משם. וכבר נידון ואכ"מ, ובכל אופן אינו שייך לכאן כי לא מדובר בקרוביו דווקא.

[מיימונד]

המנחת אלעזר מבקש בצוואתו שיקברוהו בקברות אבותיו, כי מצינו שהוא הנאה לאבות כשבנים נקברים על ידם

מישהו יודע איפה מצינו דבר הזה?

זוהי גמרא מפורשת בירושלמי מו"ק פ"ב, אמר ובתוך שלו אפילו מן המכובד לבזוי ערב הוא לאדם שיהא נוח אצל אבותיו.

[רע"ב מו"ק א, ה] מלקט אדם עצמות אביו ואמו - במועד, כדי לקברם במקום הגון:
ששמחה היא לו - שקוברן בקברי אבותיו. [וכן בפירוש רש"י שם דף ח ע"א]

[הוד_והדר]

מיימונד במחילת כבוד תורתו הדגולה, דברי הירושלמי נהירים. לנו גם שנוח לא לאדם להיות קבור אצל אבותיו, אבל כאן אנו מחפשים מקור שנוח לאבות שקוברין בניהם אצלם

[מיימונד]

מיימונד במחילת כבוד תורתו הדגולה, דברי הירושלמי נהירים. לנו גם שנוח לא לאדם להיות קבור אצל אבותיו, אבל כאן אנו מחפשים מקור שנוח לאבות שקוברין בניהם אצלם

אינני מבין את דבריך.
הלא אם נוח לו לאדם להיות קבור אצל אבותיו, על אחת כמה וכמה שיהיה לו נחת שבניו יהיו אצלו "עטרת זקנים בני בנים" (רש"י: עטרת זקנים - כשרואי' בני בניהם הולכין בדרך טובה. ותפארת בנים אבותם - כשאבותיה' צדיקים היא תפארת הבנים)

עכ"פ לדעתי ההוכחה הפשוטה לכך היא מיעקב אבינו:
וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם: וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעְשֶׂה כִדְבָרֶךָ:

[הוד_והדר]

הבנתי את מה שאתה אומר, אבל בכל זאת זה לא מה שכתב המחבר לדעתי, אדרבה אם הגולשים האחרים חושבים אחרת שיעלו את הגיגם על האתר

[תוך כדי דיבור]

מיימונד, במטותא, אי אפשר להעלות מעצמנו סברות ולימודים כאלה, כשבדברי חז"ל והראשונים נמצא רק שערב וכבוד הוא לאדם להיקבר בנחלת אבותיו (וזה מה שביקש יעקב אבינו), ולהיפך כמדומה שלא מצאנו (אלא אולי ע"ד מליצה).

תן דעתך ושאל למורי הוראה מובהקים, אם יהא מותר לפנות מקברו מת כדי לקוברו על יד בנו, כדרך שההלכה הפסוקה מתירה להיפך. (בשביל זה לא יועיל הפסוק "עטרת זקנים בני בנים" וכיו"ב...) שוב מצאתי שכבר דנו בשאלה זו בשו"ת אגרות משה יו"ד ח"א סי' רל"ח, ולפניו בשו"ת שרידי אש ח"ב סי' ק' אות כ"א ואילך, עיי"ש. ומה שדנו הוא רק להתיר להעביר לנחלת משפחה. וכנראה משם יש לקבוע שאין, עכ"פ בש"ס ופוסקים, מקור לעניין הדרוש כאן.

[מורה צדק]

שו"ת הרשב"א ח"א סי' שסט.

[תוך כדי דיבור]

מה השייכות לכאן, אף בלי לעיין בפנים (זו התשובה עם הסיד ועיכול הבשר), הרשב"א מדבר שם בנידון כמו כל שאר הראשונים, על העברת אדם לנחלת קברי אבותיו.

[אתנחתא]

ראה מעבר יבק שפת אמת פרק ז בסוף הפרק אולי תמצא שם מבוקשתך