מקור הביטוי "מדרש פליאה", אינו אומר שזה מדרש ללא מקור בחז"ל, אלא שזה מאמר פלאי שלעיתים ניתן למצאו במדרשים ובספרי חז"ל האחרים שלפנינו, כמו שהוא או אם שינוי לא/כן משמעותי.
אלא שהיו דרשנים שהמציאו מדרשים פליאים.
לענ"ד חלק מהמדרשים נוצרו ע"י שיש שהביאו אותם בשם חז"ל כשאין כונתם לחכמינו מתקופת המשנה והתלמודים, אלא מכל תקופה שהיא, והבאים אחריהם, הבינו שהכונה לחז"ל כפי המשמעות המקובלת.
אין לי כרגע דוגמה, אציין רק למשהו דומה, ידוע מאד המדרש פליאה המשוה בין מנין המילים בפסוקים הפותחים את החומשים לבין הגביעים, כפתורים, פרחים, קנים וגובה המנורה. הראשון שמביא אותו הוא לפי הידוע לי העקדה בשם ספר קדמון, הרמ"א בתורת העולה מביא כן בשם מדרש המובא בעקידה, והוא פלא, אבל אי אפשר לדבר כאן על המצאת מדרש.
אביא עוד דוגמה בכיוון אחר, לא קשור להשערה שכתבתי, ידוע המד' פליאה, כשהלך א"א לשחוט את בנו בכה אמר איני דואג על איבוד ימיו אבל אני דואג על איבוד דמיו, מיחסים את פירושו הדרושי, בענין הספק של דם עולה ודם בכור, לכמה וכמה גדולים. וכמה כתבו שאיננו קיים והנה מתברר כי הוא קיים רק בלשון אחרת בתנחומא, על דמו צר לי מאד, שכבר נבוכו בו המפרשים ויש שהגיהו על אמו.
בקיצור, לא כל מד' פליאה הוא המצאה, לעיתים הוא קיים בלשונו לפנינו, לעיתים בנוסח אחר, ולעיתים הוא קטע מספר קדום.
והחכם הבאשי, לא צריך כל פעם שמזכירים מ"פ לחזור על אותו דבר, הנושא הזה כבר נדוש, ידוע שמובאים בספרים מדרשים אמתיים ושאינם כאלו רבים שלא נודע לנו מקורם, ועדיין חשוב לברר מה המקור הקודם ביותר, בנוסף, מי יודע אולי על ידי עיון בלשון המקור הקדום (שבדרך כלל מסתרס מהעתקה להעתקה) נגיע גם למקור אמתי.