לדוגמא אמרו חז"ל שויחבק לו וינשק לו שחיפש ממון
האם למשל מה שכתוב לבסוף שנישק לבניו ובנותיו, האם כאן היא כן תכונה חיובית?
עוד הסתפקתי, האם יש בזה הכלל שאין מקרא יוצא מידי פשוטו? כלומר שבאמת חיבב את יעקב עקב היותו אחינו ולכך חיבק לו?
היא שיחתי כתב:לדוגמא אמרו חז"ל שויחבק לו וינשק לו שחיפש ממון
האם למשל מה שכתוב לבסוף שנישק לבניו ובנותיו, האם כאן היא כן תכונה חיובית?
עוד הסתפקתי, האם יש בזה הכלל שאין מקרא יוצא מידי פשוטו? כלומר שבאמת חיבב את יעקב עקב היותו אחינו ולכך חיבק לו?
ראש חכם כתב:מה שנראה לי על דרך דרש.
כתב האור החיים הקדוש (בראשית פרק כד): 'את היי לאלפי רבבה' וגו'. טעם אומרו 'את', פירוש, אחר שנתבשר אברהם שאלפי רבבה יצאו מיצחק יהי רצון שיצאו ממך. ויותר היה טוב להם שלא יהיה הדבר ולא יקום והבן כי כל חלק הרע ישנא חלק הטוב ולו יהיה בנו ובתו, עכ"ל. ויל"ע מה הכריחו לפרש כן ולא כפשוטו שבירך אותם כברכת אב לבתו. ויל"פ שהאוה"ח הק' לשיטתו, דהנה בפרשת לך לך כתב וז"ל: ויש לשאול למה שינה לשונו בענין הברכה אמר ואברכה מברכיך הקדים ברכתו לברכתם ובקללה הקדים קללתם לקללתו. הטעם הוא כי המברך יקדים ה' לברכו קודם שיברך לאברהם מה שאין כן המקללו לא יקדים ה' לאור אותו וכו' עיי"ש הטעם. נמצא שכל מי שמברך את אברהם אבינו וביתו אחריו - מקדים הקב"ה לברכו כדי שהברכה תצא מאיך שכבר התברך מהקב"ה. והנה אמרו חז"ל בראשית רבה (וילנא) פרשת חיי שרה פרשה ס: 'אחותנו את היי לאלפי רבבה', מפני מה לא נפקדה רבקה עד שנתפלל עליה יצחק, שלא יהיו עובדי כוכבים אומרים תפלתנו עשתה פירות, ע"כ. וא"כ לדבריו לא יתכן שלבן אכן התכוון לברך אותה, שהרי א"כ היתה מתלווה ברכת הקב"ה לברכתו, ולא יתכן שהיתה עקרה אחרי שהקב"ה בירך אותה, ועל כרחך שלא התכוון לברך אותה.
ראש חכם כתב:מה שנראה לי על דרך דרש.
כתב האור החיים הקדוש (בראשית פרק כד): 'את היי לאלפי רבבה' וגו'. טעם אומרו 'את', פירוש, אחר שנתבשר אברהם שאלפי רבבה יצאו מיצחק יהי רצון שיצאו ממך. ויותר היה טוב להם שלא יהיה הדבר ולא יקום והבן כי כל חלק הרע ישנא חלק הטוב ולו יהיה בנו ובתו, עכ"ל. ויל"ע מה הכריחו לפרש כן ולא כפשוטו שבירך אותם כברכת אב לבתו. ויל"פ שהאוה"ח הק' לשיטתו, דהנה בפרשת לך לך כתב וז"ל: ויש לשאול למה שינה לשונו בענין הברכה אמר ואברכה מברכיך הקדים ברכתו לברכתם ובקללה הקדים קללתם לקללתו. הטעם הוא כי המברך יקדים ה' לברכו קודם שיברך לאברהם מה שאין כן המקללו לא יקדים ה' לאור אותו וכו' עיי"ש הטעם. נמצא שכל מי שמברך את אברהם אבינו וביתו אחריו - מקדים הקב"ה לברכו כדי שהברכה תצא מאיך שכבר התברך מהקב"ה. והנה אמרו חז"ל בראשית רבה (וילנא) פרשת חיי שרה פרשה ס: 'אחותנו את היי לאלפי רבבה', מפני מה לא נפקדה רבקה עד שנתפלל עליה יצחק, שלא יהיו עובדי כוכבים אומרים תפלתנו עשתה פירות, ע"כ. וא"כ לדבריו לא יתכן שלבן אכן התכוון לברך אותה, שהרי א"כ היתה מתלווה ברכת הקב"ה לברכתו, ולא יתכן שהיתה עקרה אחרי שהקב"ה בירך אותה, ועל כרחך שלא התכוון לברך אותה.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: ברוךהשם ו־ 340 אורחים