תלמוד בבלי מסכת ברכות דף טו עמוד ב
תני רב עובדיה קמיה דרבא: ולמדתם - שיהא למודך תם, שיתן ריוח בין הדבקים. עני רבא בתריה: כגון על לבבך, על לבבכם, בכל לבבך, וכו'.
וכן כתב על זה בארוכה ביסוד ושורש העבודה ח"א שער ג' פרק ב' וכן בח"ב בצוואתו לבניו בפ"ב שם,
ושם הוא מצטט דברי הגמ' הנ"ל ודברי הרמ"א בשו"ע והרמ"א סימן ס"א סעיף כ"ב דגם בלימוד התנ"ך יש להקפיד בזה ולחתך המילים היטב,
וכן מבואר בדבריו שלא רק בתפילה אלא גם בלימוד, ומלשון הזוהר בפרשת פנחס דף רמו. נראה שבכל לימודו לא רק של תנ"ך וז"ל הזוהר מאן דאפיק מלין דצלותין או דאורייתא מפומיה בעי לאפקא לון בהטחנה שלמים ולא בהלעטה חסרים
עד כדי שהוא כותב שם "הנה כבר העיד חסיד אחד ששמע מפי אליהו הנביא ש[i]אריכות הגלות הוא רק בשביל שאינם נזהרים בתפילתם[/i] בקריאת האותיות והנקודות, וגם אני הדל והנבזה מעיד על זה!!
ואני לא מצאתי ולא שמעתי מי שמקפיד בזה בלימוד.
אשמח אם מישהו יוכל לתת לי שבבי מידע בנושא, מדוע בתפילה דבר זה נתקבל יותר ובלימוד פחות, והאם יש מי שמפקיד בזה בלימוד.
והאם יש הבדל בין לימוד גמרא ושאר ד"ת ללימוד תנ"ך, [כי בלשון הרמ"א מבואר רק תנ"ך].
דעתי האישית שיש הבדל בין תפילה ללימוד, כי בתפילה מלבד הענינים בעולמות שבזה, יש בזה גם מצד חיזוק התחושה הפשוטה של דיבור עם מלך בצורה מכובדת, משא"כ בלימוד.
מצפה להערות והצעות.
תודה רבה .