הגר"א בביאור לדברי הימים א פרק יא א כתב:
עצמך ובשרך אנחנו. לפי שיש שלשה שותפים , והעצם בא מן האב והבשר מן האם, לכן לבן שהיה קרוב ליעקב מצד האב ומצד האם אמר ליעקב 'אך עצמי ובשרי אתה' , והנה דואג אמר על דוד עד שאתה שואל אם הגון למלכות שאל אם ראוי לבוא בקהל משום דקאתי מרות המואביה, לכן כשבאו ישראל להמליך את דוד הקדימו לאמר: 'עצמך ובשרך אנחנו', היינו ששניהם ישראלים גמורים.
באדרת אליהו בראשית ב, ז: לפי שיצר אותו בשר ועצמות והוא עיקר בנין האדם, כי הגידים הם לחיבור האיברים והעור לסוככו, ולכן יצר הבשר מן עפר תיחוח והעצמות מן הקשה, וכן הוא אומר בדניאל (יב, ב) 'ורבים מישני אדמת עפר יקיצו', לפי שיחיה אותם ויבנה תחילה עצמותם ואח"כ הבשר, לכן אמר 'אדמת עפר', וכן אמר 'אך עצמי ובשרי אתה' לפי שהאב מזריע הלובן שממנו העצמות, ואמו מזרעת האודם שממנו הבשר, ולבן היה עם יעקב ממשפחה אחת, מאמו - שהיה אחי אמו, ומאביו - ממשפחת נחור, לכן אמר 'עצמי ובשרי אתה'.
ואני רואה את הדברים ותמהה הרי בבראשית לז כו כתוב: ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו: {כז} לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו כי אחינו בשרנו הוא וישמעו אחיו.
הרי שאף שהיו אחים מן האב ולא אחים מן האם אמרו לו 'בשרנו'?
במהדורת מוסד הרב קוק לביאור הגר"א על כתובים יש אמנם הקבלות אך לא מצאתי הערה זו, וצ"ע.