אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש "אינו תלמיד חכם". והגמ' ממשיך לבאר האופנים עפ"י דברי רש"י ושאר המפרשים, ועי' בגליון הש"ס להגרעק"א שציין לדברי הרמב"ם והכס"מ בהל' ת"ת שנראה שהרמב"ם מחלק בין נקמה באופן שהבזיון היתה בפרהסיא או בצנעא עיי"ש עפ"י דברי הריב"ש בסוגיא של רב שמחל על כבודו כבודו מחול.
ולכל הפירושים עדיין קשה דברי הגמ' שאם אינו נוקם ונוטר כנחש "אינו תלמיד חכם" הרי לכל האמור הוא היתר או חיוב לת"ח לנקום ממי שחרפוהו, אבל מה זה שאם אינו עושה כן אבד השם "תלמוד חכם"?
כששאלתי את פי רב אחד אמר שבפשטות דברי הגמ' הוא שענין נקימה ונטירה בת"ח הוא ענין של "אורייתא הוא דקמרתחא ביה" וחז"ל נתנו סימן שאם אינו נוקם ונוטר מן הסתם אינו ת"ח ודו"ק.
ומצאתי סימוכין לדבריו בדברי המהר"צ חיות שציין כאן דברי הגמ' במס' שבת דף ס"ג ע"א ארשב"ל אם תלמוד חכם נוקם ונוטר כנחש הוא, חגרהו על מתניך (פירש"י הדבק בו שסופך ליהנות מתלמודו)
ובפשטות שם בוודאי הכוונה שהנקימה הוא סימן וראיה שהוא ת"ח מובהק וטוב להידבק בו.