יומא כח: זוהמא דשימשא,

[מ.ל.]

רש"י מפרש, זוהמא דשמשא אותו חום של יום המעונן. דנא דחלא שפיה סתום יפה, שלא יצא ריחו ויחלוש, וכשאתה נוקב נקב קטן - יוצא שם ריח חזק מאד, כך יום המעונן, מתוך שהחמה מכוסה, וחום שלה כבוש נוקבת בכח דרך נקב העבים.
ודבריו צ"ע, דהרי א"כ מה ההבדל בין זה (זוהמא) לשברירי דשמשא, (שגם בזה פי' רש"י שהשמש נוקבת העבים).

ולכאו' מסתבר טפי מש"כ תוספות רי"ד, ז"ל: "העבים שקיבלו חום מן השמש מחממים העולם יותר מן השמש בעצמו, כמו חבית של חומץ שקלטה הריח מן החומץ וריחה קשה יותר מן החומץ עצמו". והיינו שלא מדובר כלל על נקב, אלא שבמציאות הריח מורגש בחבית יותר מבחומץ עצמו, וכנ"ל כח השמש בעבים חזק יותר מהשמש.

[מ.ל.]

אכן, גם מדברי התוס' רי"ד מבואר שכח השמש החזק הנמצא בעבים מחמם את העולם, אך לכאורה ביאור דבריו הם שזה כמו שמש היוקדת דרך זכוכית, שאפילו שהיא אטומה, היא מחממת היטב ובחוזק.
ומצאתי שכעין זה פי' הרש"ש, ז"ל: "ונראה לי דקמא צ"ל שמשא חסר יו"ד, וכמו שהוא בפרש"י, וכן משמע הגירסא בס"א, ופירושו חלון", ע"כ. - אך שוב צריך עיון מדוע הוא מפרש זאת על "שברירי" ולא על "זוהמא".

[תנא קמא]

רש"י מפרש, זוהמא דשמשא אותו חום של יום המעונן. דנא דחלא שפיה סתום יפה, שלא יצא ריחו ויחלוש, וכשאתה נוקב נקב קטן - יוצא שם ריח חזק מאד, כך יום המעונן, מתוך שהחמה מכוסה, וחום שלה כבוש נוקבת בכח דרך נקב העבים.
ודבריו צ"ע, דהרי א"כ מה ההבדל בין זה (זוהמא) לשברירי דשמשא, (שגם בזה פי' רש"י שהשמש נוקבת העבים).

ולכאו' מסתבר טפי מש"כ תוספות רי"ד, ז"ל: "העבים שקיבלו חום מן השמש מחממים העולם יותר מן השמש בעצמו, כמו חבית של חומץ שקלטה הריח מן החומץ וריחה קשה יותר מן החומץ עצמו". והיינו שלא מדובר כלל על נקב, אלא שבמציאות הריח מורגש בחבית יותר מבחומץ עצמו, וכנ"ל כח השמש בעבים חזק יותר מהשמש.

עי' היטב ברש"י, השמש יש לו ב' כוחות, (1) חום, (2) אור. זוהמא היינו חום השמש, ושברירי היינו הכח לסנוור- אור, ושניהם יותר קשים ביום המעונן דרך נקבי העבים מביום רגיל.

[מיללער]

הערוך פי' כמ"ש בשם התוס' רי"ד, ודברי רש"י ז"ל נכוחים למבין כמ"ש הרב תנא קמא

[מ.ל.]

עי' היטב ברש"י, השמש יש לו ב' כוחות, (1) חום, (2) אור. זוהמא היינו חום השמש, ושברירי היינו הכח לסנוור- אור, ושניהם יותר קשים ביום המעונן דרך נקבי העבים מביום רגיל.

תודה רבה. לא הבחנתי מקודם בהבדל שבין החום לאור.

אבל שוב קשה לי, שהמשל אינו דומה כ"כ לנמשל, שהרי זוהמא דשימשא נוקב בכח מעצמו את העבים ומשפיע חום לעולם, ואילו בדנא דחלא אין הריח בוקע את החבית, אפילו יהיה חזק ככל שיהיה.

[תנא קמא]

עי' היטב ברש"י, השמש יש לו ב' כוחות, (1) חום, (2) אור. זוהמא היינו חום השמש, ושברירי היינו הכח לסנוור- אור, ושניהם יותר קשים ביום המעונן דרך נקבי העבים מביום רגיל.

תודה רבה. לא הבחנתי מקודם בהבדל שבין החום לאור.

אבל שוב קשה לי, שהמשל אינו דומה כ"כ לנמשל, שהרי זוהמא דשימשא נוקב בכח מעצמו את העבים ומשפיע חום לעולם, ואילו בדנא דחלא אין הריח בוקע את החבית, אפילו יהיה חזק ככל שיהיה.

עי' היטיב ברש"י, רש"י אינו אומר שהחום מנקב את העבים- שהרי רש"י אומר שהוא מאיר דרך נקבי העבים, וכן ברש"י ד"ה יומא דעיבא כתב בסוף דבריו, שהחום בוקע דרך פיסוק שבהן - פירוש שכבר יש פיסוק בהן. כל כוונת רש"י הוא, שכשכל החום יוצא דרך חורים קטנים, העוצמה של החום יותר חזק, מכשהחום מתפשט לשטח יותר גדול. וכן בחומץ-- אם יש פתח רגיל, הריח מתפשט, ואם יש נקב קטן, הריח יוצא מרוכז -ויהא חזק מאוד.