הודעהעל ידי קולמוס הסופר » ג' דצמבר 24, 2013 3:00 am
בס"ד
שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכפורים תרי"ב ו'. אכל אוכלים שאינם ראוים לאכילה, או שאכל אכילה גסה כגון מיד על אכילה שאכל ערב יום הכיפורים עד שקץ במזונו, פטור.
ט"ז. עד שקץ במזונו פטור. - וגבי אוכלין שאין ראוים כתב הטור בשם ראבי"ה דאפי' איסורא ליכא, והרמב"ם כ' דמכין אותו מכת מרדו' בזה, ולעד"נ דאין כאן מחלוקת כמ"ש בס"ד, דיש לעיין בדברי ראבי"ה דאמר אין איסור באוכלין שאין ראוין, דהא אמרי' מתניתין דאוכלין שאין ראוין פטור משמע אבל אסור, וא"ל דפטור ומותר קאמר דהא אמרי' בגמ'... ש"מ דפטורי דהכא גבי יה"כ אינם אלא דיעבד... ותו קשה מ"ש ב"י על הטור שמביא דברי ראבי"ה בלי חולק משמע דהכי ס"ל, ובסמוך לענין משקין כ' בשתה משקין שאין ראוים דהיינו ציר או מורייס וחומץ חי פטור אבל אסור, ופשיטא שאין חילוק באין ראוי' בין אוכלים למשקין, וכ' ב"י לתרץ קושיא זו דראבי"ה אמר באינם ראוים כלל וציר או מורייס הם דברים הנאכלים ע"י טיבול, ותמהתי על פה קדוש כיון דנחית לחילוק זה הל"ל דגם ראבי"ה ורמב"ם ל"פ דראבי"ה מיירי באינם ראוים כלל כגון עפר, ויש לי להביא ראיה ממה דאי' בי"ד סי' רל"ח שבועה שלא אוכל ואכל עפר פטור, והוא מימרא דרבא פ"ג דשבועות והטעם דלא אחשבי' לאכילה כלל והתם פטור ומותר קאמר, דכיון דאין עפר בכלל השבועה למה יהיה אסור לכתחלה, ואפי' תימא במקום שיש שם סברא לאסור לכתחלה, מ"מ כאן בי"כ דתלי מלתא ביתובי דעתא וזה ודאי דבאכילת עפר לא מיתבא דעתיה, והרמב"ם דכת' באוכלין שאין ראוין דמכין אותו מכת מרדות, היינו כגון עשבים המרים או שרפים הבאושים שזכר אותם רמב"ם בהדיא בפ"ב משביתת עשור דיש עכ"פ שם אכילה עליהם וכן חומץ חי, וע"ז אמר רב גידל דיעבד אין לכתחלה לא, וא"כ לא היה להב"י לעשות מחלוקת בין ראבי"ה לרמב"ם.
פרי מגדים. עיין ט"ז... ומסיק דאוכלין שאין ראוין כלל כעפר ועץ בעלמא פטור ומותר, ואוכלין שאין ראוין פטור ואסור מדרבנן עכ"פ, או אפשר מן התורה כל שאכל לא כדרך אכילתן.