הזה ממנו על טהרו של מזבח: מאי טהרו אמר רבה בר רב שילא פלגיה דמזבח כדאמרי אינשי טהר טיהרא והוי פלגיה דיומא מיתיבי כשהוא מזה אינו מזה לא ע"ג האפר ולא ע"ג הגחלים אלא חותה גחלים אילך ואילך ומזה אלא אמר רבה בר רב שילא על גלויה דמזבח כדכתיב וכעצם השמים לטוהר.
ופי' רש"י: טהר טיהרא. תרגום של צהרים שהוא בחצי היום:
א. מאי "אמרי אינשי" זה שטיהרא הוא פלגא דיומא הוא משם שהוא תרגום ארמית של תיבת צהרים בלשה"ק כדברי רש"י, ומה מוסיפין "האינשי"? בפשטות משמע שהגמ' מביא ממה שמוסיפין "טהר טיהרא" היינו שממילת טיהרא שמקורו "צהרים" שאינו דוקא מורה "לחצי היום" רק לכל אמצעית היום, מזה הוסיפו אינשי לומר על "חצות היום - טהר טיהרא" כמו "הצהר של הצהריים" אבל מדברי רש"י לא משמע כן.
ב. זה פשוט שמילת טהר בלה"ק הוא שם נרדף לזהר וצהר שכולם לשון זהירות וצחות, ומשו"ז נקרא אמצעית היום "צהרים" שאז השמש בתוקפה ומזהיר "כשמש בצהרים" (מל' צהר תעשה לתיבה), א"כ למה עזב הגמ' את הפי' של טיהרא כתרגום של צהרים, לעבור ללשה"ק של "כעצם השמים לטוהר" הלא שניהם הם אותו דבר, השינוי הוא רק שתרגומו של צהרים הוא טיהרא לאו משום שהוא בחצי היום ומשו"ז צ"ל שטהרו של מזבח היינו פלגיה דמזבח, רק שהוא תרגומו של צהרים מבחינת הזהירות וממילא הפי' "גלויה של מזבח".
(וי"ל שהגמ' הביאו רק מעצם השמים לטוהר שזה שמתרגמינן צהרים טיהרא הוא משום שהוא לשון זהירות)
ואגב, ברש"י צוין "בראשית מ"ג" על הפסוק "כי אתי יאכלו האנשים בצהרים" ובאמת שם תרגום אונקלס ארי עמי יאכלון גברא בשירותא, וכבר העירו שדברי רש"י הוא על התרגום בדברים כ"ח עה"כ והיית ממשש בצהרים שם ת"א בטיהרא.