וקנמן בשם - אמר הגאון, כי הוא עץ רטוב.
ברוב ככל המקרים, כוונת ראב"ע ב"הגאון" היא לרס"ג, כידוע. והנה רס"ג בתפסירו תרגם "קנמן בשם": עוד אלטיב. "עוד" פירושו "עץ", ו"טיב" סובל שני אופני ניקוד, שבהתאם לכך משתנה המשמעות. אפשר לנקד טַיַּב: הטי"ת בפתחה והיו"ד בפתחה ושדה (طَيِّب), ופירושו: הטוב, ואפשר לנקד טִיב: הטי"ת בכסרה והיו"ד בלי ניקוד (طِيب), ופירושו בושם. לדרך הראשונה, יהיה תרגומו "עץ הטוב", ולדרך השניה "עץ הבושם".
נראה לענ"ד ברור, שהאבע"ז קרא כדרך הראשונה, וכפי שמנוקד גם בתאג'ין המנוקדים שבימינו - חזון שמעון ותורת אמת, ולכן כתב בשם רס"ג שהוא "עץ הטוב". רגליים לדבר שזו הקריאה הנכונה, כיון שנמסרה בתאג'ין "עוד אלטייב" בשני יו"דין, מה שמורה על השדה שביו"ד. לעומת זאת, אצל דירנבורג הנוסח "עוד אלטיב", ואולי לדעתו יש לפרש "עץ הבושם".
מכל מקום, כנראה האבע"ז כתב "אמר הגאון כי הוא עץ הטוב", אלא שבאחת ההעתקות הקדומות נפלה רגל הה"א, והועתק "עץ רטוב", כמליצה שפשטה באותו זמן ונפוצה עד ימינו בנוסחי כתובות וכדומה.
ברשת זמין כתב יד אחד של הפירוש הקצר לאבע"ז: כ"י ברסלאו 53, הוא כתב היד ממנו נדפס הפירוש ע"י יש"ר. בכת"י מפואר זה, בדף 117 ע"ב, מופיע "עץ רטוב" כנדפס. (והמעתיק שגה וכתב תחילה "עץ ארוך", וסימן גרשיים על "ארוך" למחיקה, כנהוג).
האם זמינים לפני מישהו כתבי יד אחרים, בהם יהיה ניתן לבדוק את הנוסח?