הגמ' בעירובין דף סא. "כלבא בלא מתא, שב שנין לא נבח" כלומר כלב שלא במקומו הוא חלוש ומפוחד.
וכן מובא במכת ערוב, "וגם האדמה אשר הם עליה" ומבארים חז"ל מדין זה כי אם היו באים בעצמם, היו חלשים ומפוחדים.
עוד שואלים, מה הקשר בין הוי עז כנמר וכו' ליהי רצון שתבנה בית המקדש במהרה בימינו וכו' ....
ולפי"ז מובן היטב מפני שכשאנו מתפללים על כח עוז חיזוק וכו' וקשה לאדם להגיע לזה כל עוד ואנו בגלות, ולכן אנו מתפללים יה"ר שתבנה ביהמ"ק ונוכל יותר להיות עזים כנמר וכו'
ואולי זה באמת הרעיון בגלות, שאדם ישים מבטחו אל ה' יתברך, ויהיה חלש וחסר תקווה בכוחות עצמ
אשמח לשמוע רעיונות הערות והארות.