סוכה לו: והא ר' חנינא מטביל בה ונפיק בה

[ארזי ביתר]

מילתא דתמיהה לי בסוגיא דא.

מאי קושיא אליבא דרב, ממעשה דר' חנינא?

וכך הם דברי הגמ': ולר' חנינא קשיא מתני'? בשלמא מתני' לר' חנינא ל"ק, כאן ביו"ט ראשון כאן ביו״ט שני, אלא לרב קשיא?! מישהו מוכן להסביר לי למה? רש"י מסביר, שלרב קשיא דר' חנינא. ממתי מנהג של ר' חנינא מהווה קושיא על דעה של רב המגובה במשנה? ווייטער. אמר לך רב שאני עכברים דמאיסי למה? למה רב צריך לשנות מדעתו? הרי יש לו סמך במשנה, שצריך הדר כל שבעה, ואתרוג החסר, אינו הדר. וביותר יקשה ההמשך: א"ד אמר רב זה הדר דהא ר' חנינא מטביל בה ונפיק בה. ??? כלומר, גם רב סובר שיש לסובב קצת את המשנה, בה משמע בפשטות שחסר פסול כל שבעה, בגלל שר' חנינא מטביל בה ונפיק בה? למה?


גילוי דעת: ייתכן, שהשאלה הזו נובעת מבורות. ובכל זאת, החכימוני נא חברי היקרים...

[בברכה המשולשת]

רבי חנינא היה קשיש מרב, ומגדולי תלמידיו של רבינו הקדוש. לכן, אולי סבירא ליה לסוגיא שרב לא יחלוק עליו

[מ.ל.]

אילו השאלה היתה על ר' חנינא, לא היו שואלים ממתני' בצורה כזו, ולא מתרצים לא קשיא וכו', אלא דרך הש"ס לומר לימא מתני' דלא כר' חנינא וכו'. אבל הגמ' בעצם התכוונה מתחילה להקשות על רב, וכדי להסביר את הקושי, שלא תאמר שיש סיעתא לדבריו מדברי המשנה, הוכרחה הגמ' לפתוח בעיסוק בדברי ר' חנינא, וכעת ברור שלפי רב היינו חד טעמא בכל הימים, וא"כ קשה איך רב יסביר את מנהגו של ר' חנינא. וכך הוא המו"מ של הגמרא.
ולפי האיכא דאמרי, השאלה היא בעיקר על ר' חנינא שדבריו סותרים למשנה, וגם על רב קשה למה פסק כר' חנינא.

[ארזי ביתר]

רבי חנינא היה קשיש מרב, ומגדולי תלמידיו של רבינו הקדוש. לכן, אולי סבירא ליה לסוגיא שרב לא יחלוק עליו

אולי.

אילו השאלה היתה על ר' חנינא, לא היו שואלים ממתני' בצורה כזו, ולא מתרצים לא קשיא וכו', אלא דרך הש"ס לומר לימא מתני' דלא כר' חנינא וכו'. אבל הגמ' בעצם התכוונה מתחילה להקשות על רב, וכדי להסביר את הקושי, שלא תאמר שיש סיעתא לדבריו מדברי המשנה, הוכרחה הגמ' לפתוח בעיסוק בדברי ר' חנינא, וכעת ברור שלפי רב היינו חד טעמא בכל הימים, וא"כ קשה איך רב יסביר את מנהגו של ר' חנינא. וכך הוא המו"מ של הגמרא.
ולפי האיכא דאמרי, השאלה היא בעיקר על ר' חנינא שדבריו סותרים למשנה, וגם על רב קשה למה פסק כר' חנינא.

הריני מוסר מודעה, שרק לצורך הבנת הדברים, ייתכן שאכתוב באופן חריף קצת.

בפשטות הדברים, כאשר נפסק שאתרוג חסר פסול, הרי הכוונה לכל הימים, כי הרי המשנה לא כתבה שרק ביום הראשון הוא פסול. כשבכדי ליישב את מנהגו של רבי חנינא לאכול מאתרוגו, 'מעקמים' את המשנה ומבארים שמדובר רק ביום הראשון, זה לא אמור להוות קושיא לדברי רב.

האם אני לא צודק?

[מ.ל.]

יש דין ויש טעם. ואילולא שחידוש יש בדברי רב, הוא לא היה בא לפסוק כדברי המשנה. ומשכך, ברור שאמנם הדין של רב זהה למשנה, אבל מטעמא אחרינא, במשנה מדובר על לקיחה תמה, ורב התייחס לענין הדר.

אין כאן עקימות אלא אוקימתא.

[ארזי ביתר]

יש דין ויש טעם. ואילולא שחידוש יש בדברי רב, הוא לא היה בא לפסוק כדברי המשנה. ומשכך, ברור שאמנם הדין של רב זהה למשנה, אבל מטעמא אחרינא, במשנה מדובר על לקיחה תמה, ורב התייחס לענין הדר.

אין כאן עקימות אלא אוקימתא.

ומאוקימתא, שואלים שאלה על רב?

[ארזי ביתר]

יש דין ויש טעם. ואילולא שחידוש יש בדברי רב, הוא לא היה בא לפסוק כדברי המשנה. ומשכך, ברור שאמנם הדין של רב זהה למשנה, אבל מטעמא אחרינא, במשנה מדובר על לקיחה תמה, ורב התייחס לענין הדר.

אין כאן עקימות אלא אוקימתא.

ומאוקימתא, שואלים שאלה על רב?

[מיללער]

עי' לעיל דך כ"ט ע"ב תוד"ה בעינן הדר ושם נתבאר דהיה פשיטא להו לחז"ל שרק פסול של 'הדר' הוי פסול גם ליו"ט שני אבל שאר פסולים כולל הפסול של לקיחה תמה אינו פסול ביו"ט שני, ובודאי שגם רב מודה לזה, וממילא כשהמתני' פוסל אתרוג הניקב וחסר בפשטות הפסול הוא מטעם לקיחה תמה וממילא כשירה ביו"ט שני ולא קשיא לרבי חנינא.

אבל השתא שחידש רב שבחסר יש ענין ופסול של 'הדר' אז בהכרח חולק על רבי חנינא וזה לא מסתבר (משום אפושי בפלוגתא לא מפשינן או כדברי קודמי שרבי חנינא היה מגדולי החכמים שבוודאי לא היה רב חולק עליו).

ועכשיו מבאר הגמ' שמדברי המתני' אין ראיה לכאן או לכאן שיש לתרץ דברי המשנה ביו"ט ראשון ומדין לקיחה תמה.

בתקוה שהסברתי בטוב.