סוכה דף ל"ה. היתר אכילה או דין ממון באתרוג

[מיללער]

ושל ערלה פסול. מ"ט פליגי בה ר' חייא בר אבין ור' אסי חד אמר לפי שאין בה היתר אכילה וחד אמר לפי שאין בה דין ממון קא סלקא דעתיה מאן דבעי היתר אכילה לא בעי דין ממון ומאן דבעי דין ממון לא בעי היתר אכילה תנן של תרומה טמאה (פסולה) בשלמא למ"ד לפי שאין בה היתר אכילה שפיר אלא למ"ד לפי שאין בה דין ממון אמאי הרי מסיקה תחת תבשילו אלא בהיתר אכילה כ"ע לא פליגי דבעינן כי פליגי בדין ממון מר סבר היתר אכילה בעינן דין ממון לא בעינן ומר סבר דין ממון נמי בעינן מאי בינייהו איכא בינייהו מעשר שני שבירושלים אליבא דר' מאיר למ"ד לפי שאין בה היתר אכילה הרי יש בה היתר אכילה למ"ד לפי שאין בה דין ממון מעשר שני ממון גבוה הוא תסתיים דר' אסי דאמר לפי שאין בה דין ממון דא"ר אסי אתרוג של מעשר שני לדברי ר' מאיר אין אדם יוצא בו ידי חובתו ביו"ט לדברי חכמים אדם יוצא בו ידי חובתו ביו"ט תסתיים

לדברי ר' חייא בר אבין שצריך שיהיה בה "היתר אכילה" אף שאין בו דין ממון (כגון מע"ש לר"מ) נסתפקתי אם "היתר אכילה" גרידא מכשירה למצוה או צריך שיהיה ג"כ "ראוי לאכילה" והנפק"מ לדוגמא אם האתרוג אינוי ראוי לאכילה מחמת איזה בקטריה וכדו' האם יפסל האתרוג בשביל זה? או אם יגזור המלכות איסור על אכילת אתרוגים יהי' שאלה של "לכם".

ובזה כתבתי פה לענין דמאי או טבל הטבול מדרבנן לדברי המ"ד "לפי שאין בו היתר אכילה" אם צריכים ג"כ שיהא "ראוי לאכילה" אז מובן היטב שכיון שחז"ל אסרוהו לאכלו ממילא אינו ראוי לאכילה אף שמותרת לאכלה מה"ת.

[מיללער]

לדברי ר' חייא בר אבין שצריך שיהיה בה "היתר אכילה" אף שאין בו דין ממון (כגון מע"ש לר"מ) נסתפקתי אם "היתר אכילה" גרידא מכשירה למצוה או צריך שיהיה ג"כ "ראוי לאכילה" והנפק"מ לדוגמא אם האתרוג אינוי ראוי לאכילה מחמת איזה בקטריה וכדו' האם יפסל האתרוג בשביל זה? או אם יגזור המלכות איסור על אכילת אתרוגים יהי' שאלה של "לכם".

מצאתי שיש בזה דיון ארוך בשדי חמד - כללים למ"ד סימן קמ"א אות ל-ל"א:
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=369
הדיון שם הוא בענין אתרוג שנאסר לאכילה מחמת סכנה אם פסול מפאת שאינו ראוי לאכילה

[מיללער]

לגבי הפסול של "אין בו דין ממון" פירש"י הק' בזה"ל "לפי שאין בה דין ממון. שאינו שוה פרוטה דאיסורי הנאה הוא הלכך לאו שלכם הוא"
הנה במ"ש רש"י שכיון שאסורה בהנאה אין בה שוה פרוטה "וממילא" לא מיקרי "לכם" משמע שזה גופא שהבעלים אין לו בה זכות השתמשות והנאה אינו מפקיעו מ'לכם' אלא שחסרון השוויות זה מה שמחשבהו אינו שלו.

וידועים דברי רש"י לעיל לגבי סוכה שאולה שלמידין מכל הזארח שכשרה שם כתוב רש"י מפורש שאם אין לו בה בעלות של שוה פרוטה לא מיקרי לכם, ותמה ע"ז הגאון בעל מנ"ח איך מצאנו ידינו ורגלינו בערבות באלו המדינות שיש מהם די והותר ובוודאי אין בבד אחד או בשני בדים שוויות של שוה פרוטה וא"כ איפה לדעת רש"י מיקרי לכם? וכן כזית מצה אם אין בה שוה פרוטה האם נאמר שלא יצא יד"ח מצה? ונשאר בצע"ג

שאלתי, האם רש"י פה מחזק את שיטתו משם וס"ל שהחסרון באתרוג שאסורה בהנאה הוא שאין בה שוה פרוטה וממילא לשיטת רש"י לעיל לא מיקרי לכם, או שבכאן אין אנו צריכים לחידושו של רש"י לעיל, כי שם מדובר שיש לו חלק של "פחות משוה פרוטה" או בקושית המנ"ח הערבה און או המצה שוים "פחות משוה פרוטה" אבל בדבר שאסור בהנאה אין לה להבעלים כלום ואף "פחות משוה פרוטה" וממילא אף אם לא נודה לשיטת רש"י לעיל כי הרי בפחות משוה פרוה יש גם איסור גיזלה ובן נח נהרג עליו, ודין של שוה פרוטה הוא בגדר שיעורים הלכה למשה מסיני, משא"כ כשגם פחות משוה פרוטה לית בה אולי כו"ע מודי שזה לא מיקרי לכם.