איש חמודות כתב:אם כבר הזכרת את ''בהיכלי צדיקי החסידות'' זיע''א איך לא הזכרת שהקדוש הבארדיטשובער מופיע כשר המסכים על היוש''ה ועוד בתואר אב''ד פינסק [והמ''י] ואיך הרב''ד לא השית ליבך לזה?
שמחתי במכתבך והנני להשיב בקיצור. ואשר שאלת במה שראית בספר יסוד ושורש העבודה, שכ' שאחר טבילת עש"ק דוקא ישתדל אחר מים לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו, ואתה תמהת בזה נגד הש"ס פ"ק דשבת בגזירה דח"י דבר דגזרו הבא ראשו ורובו במים שאובים שלא יאמרו אלו מטהרין, הנה זה לא קשה דלא גזרו אלא במי שצריך טהרה מן הדין לא כן אם טובלים רק משום קדושה והכנה לש"ק, ואפי' בע"ק בזה"ז אעפ"י שאנו נזהרים, אבל אינו מן הדין - הרי אפילו בטבילת נדה מבואר בשו"ע יו"ד סו"ס ע"ה דרק יש אוסרין אבל מן הדין מותרת לרחוץ אח"כ, אלא דשם נהגו להחמיר כמש"כ הרמ"א, אבל בהנ"ל פשוט - מ"מ למעשה נכון להזהר, ולא ראיתי נוהגים כספר הנ"ל, אלא רוחצים עו"פ פניו וידיו מעט לפני ש"ק.
א) בסדור בית יעקב להגאון יעב"ץ זצ"ל (אחר יוצר לפרשת זכור דף שע"ח ע"ב אות י"ג) כתב, וקודם הקריאה (דפ' זכור) יאמר כל אדם, הריני מוכן ומזמן לקיים מצות עשה מה"ת לשמוע פ' מחיית עמלק כמש"כ בתוה"ק עכ"ל. וכ"כ גם בסדור כתר נהורה (דף שצ"א) וכ"כ גם בספר יסוד ושורש העבודה (שער המפקד פ"ג). ולא זכיתי להבין ד"ק בזה. שהרי אין המצוה לשמוע פ' מחיית עמלק אלא פרשת זכור את אשר עשה לך עמלק. כמבואר ברמב"ם (פ"ה מה' מלכים ה"ד וה"ה) וז"ל מצות עשה להחרים שבעה עממין שנאמר החרם תחרימם וכל שבא לידו אחד מהן ולא הרגו עובר בלא תעשה וכו' וכן מצו"ע לאבד זכר עמלק שנאמר תמחה את זכר עמלק ומצו"ע לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו כדי לעורר איבתו שנאמר זכור את אשר עשה לך עמלק מפי השמועה למדו זכור בפה לא תשכח בלב שאסור לשכוח איבתו ושנאתו עכ"ל. הרי דמצות מחיית עמלק היא להרוג כל אחד מהם שבא לידו דומיא דמצו"ע להחרים שבעה עממין. וענין המצוה של זכור את אשר עשה לך עמלק, שהוא מצוה לזכרו בפה היינו מעשיו הרעים ואריבתו כדכתיב קרא, זכור את אשר עשה לך עמלק, אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך. ואין נזכר בדברי הרמב"ם כלל, שיהא צריך להזכיר ענין מחיית עמלק כלל אלא שתכלית הזכירה היא שעי"כ תהי' האיבה והשנאה שמורה בלבינו ונמחה זכרו בבא העת בב"א. אבל להזכיר חובת המחייה בפה א"צ כלל.
וצל"ע במש"כ בס' יסוד ושורש העבודה (שער הששי פ"ב) בנוגע ללימוד מקרא בלילה "אך כאשר יפרש השיחה כל תיבה בלשון לע"ז ליכא "סכנה" כלל" עכ"ל. משמע דבמקרא בלא לע"ז איכא סכנה ח"ו, וזה דלא ככל הנהו רבוותא שהזכרתי. ובשו"ת אבני צדק (סיגעט, חיו"ד סי' ק"ב) מעתיק דברי יסושה"ע אלו בשינוי לשון שכ' כאשר יפרש השיחה כל תיבה בלע"ז ליכא "למיחש" כלל, ע"כ, וא"ש.
נוטר הכרמים כתב:בהקדמת מהדורת תשמ"ז מעיד המו"ל כי שמע מהגאון ר' שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל בשם הגר"א מווילנא שהתבטא על רבינו ש'עבר על חבל דק המתוח מעל ים סוער והצליח להגיע לקצהו בשלום'.
משה ששון כתב:נוטר הכרמים כתב:בהקדמת מהדורת תשמ"ז מעיד המו"ל כי שמע מהגאון ר' שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל בשם הגר"א מווילנא שהתבטא על רבינו ש'עבר על חבל דק המתוח מעל ים סוער והצליח להגיע לקצהו בשלום'.
מעין זה כתוב [אולי בחיי מוהר"ן] שלפני פטירתו שמח על שעבר את העולם [והכונה כנ"ל]
היסוד ושורש העבודה למד אצל בעל אור השנים
ובעל אור השנים כותב שקיבל את הקבלה איש מפי איש עד האריז"ל
אחר אמירת יהיו לרצון יפסיע ג' פסיעות לאחוריו, והוא דינא דגמ' והובא ג"כ בטור, וז"ל הגמ' דיומא דף נ"ג: ארישב"ל המתפלל צריך שיפסיע ג' פסיעות לאחוריו ואח"כ יתן שלום, ואם לא עשה כן כאילו לא התפלל, ופירש"י, ראוי לו שלא התפלל - כלומר, נח היה לו אם לא התפלל כלל. עכ"ל רש"י... ואם לא עשה כן הרי הוא כאילו לא התפלל, כנזכר בגמ' הנ"ל מבואר ואם לא עשה כן כאילו לא התפלל, ואוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה, שביטל תפילות של כמה שנים שלא היו נחשבין לתפילות כלל, אף אם התפלל התפילות בכוונה כראוי, ואוי ואבוי ענו לה על אותו כלימה, שהריח הוא כאילו לא התפלל כמה שנים כלל וכלל, ואכל ושתה על הדם, ועבר ג"כ אל"ת דלא תאכלו על הדם... וזולת ביטול התפילה שמצווה מפס' ולעבדו בכל לבבכם כדברי חז"ל לא די בזה שהוא כלא התפלל וכו'.
שאלת ממני אודיעך דעתי בש"צ כשחוזר התפלה אם צריך לפסוע שלש פסיעות או לא... ותו כיון שאותם שלא התפללו צריכין לפסוע ג' פסיעות אם יראו את ש"צ שאינו פוסע גם הם לא יפסעו שהרי אינם בקיאים. ותו דלישנא דריב"ל הכי משמע דקאמר המתפלל צריך שיפסע ג' פסיעות לאחוריו ואח"כ יתן שלום ואם לא עשה כן כאילו לא התפלל ע"כ ומדקאמר המתפלל משמע כל מתפלל ואם לא עשה כן כאלו לא התפלל ונמצא שלא הוציא את מי שאינו בקי מדלא קאמר לא יצא ידי חובתו.
דרומי כתב:הוזכרו באשכול זה שני חידושים של 'יסוד ושורש העבודה' בעניני פורים - אחד, שיש להקדים הסעודה לפני משלוח מנות, והשני, שמברך על המגילה ביחד עם הבעל קורא ואף עונה 'אמן' אחריו.
ויש להעיר מקופיא:
לגבי החידוש הראשון - הנה מלשון הרמב"ם (מגילה פ"ב הט"ו) משמע קצת שהמשלוח מנות מתקיים מתוך הסעודה, ולכל הפחות משמע שם להדיא שאין דין קדימה למשלוח מנות לפני הסעודה ואדרבה.
לגבי החידוש השני - הנה כך נהג בפועל הרבי מליובאוויטש, אם כי לא הורה לעשות כן וגם לא נשמע ממנו שום מקור להנהגה זו (וגם לא נשאל כנראה).
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 67 אורחים