הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' אוקטובר 18, 2010 8:31 am
נראה לבאר בכמה אופנים, והבוחר יבחר.
א' בפשוטו הכוונה של קבלת עומ"ש אינה מיוחדת דווקא למילת 'אלוקינו', אלא שזוהי הכוונה הכללית של פרשה ראשונה של שמע, ומסתמא יוצא ידי כווונה זו גם כאשר מכוין לפני אמירת פס' ראשון או אחריו, משא"כ כוונת יחוד ה' בשמים ובד' רוחות העולם, הינה מעכבת בשעת אמירת ה' אחד, דזוהי משמעות המלה הזאת, ולכך יש להאריך בה. וראה ברא"ש ריש פ"ב דברכות דיש אומרים גם לרמוז בעיניו וכו'. ולפי"ז לק"מ מעיקרא.
ב' המקור להנחה זו הינה בדברי ספר 'על הכל' לר"מ מאיברא שהוא מקור דברי הרמ"א בסי' סא,יד שיש להפסיק בפס' ראשון בין ישראל לה' ובין אלקינו לה' השני, כדי שיהיה נשמע שמע ישראל כי ה' שהוא אלקינו הוא ה' אחד, בדבריו שם מבואר שישנה קיום מצות עומ"ש באמירת מילת אלקינו, ולפי"ז הכוונה היא ה' שהוא אלקינו הוא ה' אחד, ולכן יש להפסיק בינתיים בין אלקינו לה' השני, יעו"ש. (הובאו הדברים בספר הליכות שלמה תפילה פרק ז הערה 14, וראה שם שהגרש"ז אויערבאך אמר שברור שזוהי כוונת הרמ"א, ויש לכוין כן.
ולפי דברים אלו יתכן שהכל הוא המשך אחד, דחלק מקבלת עומ"ש היא שממליך את הקב"ה כאחד יחיד ומיוחד שאין עוד מלבדו, ולכן אנו מקבלים עלינו עול מלכותו, ונמצא שהאריכות באחד עולה גם על ענין זה, וצ"ע.