בשו"ע הרב או"ח סי' רע"ו [סעיף י'] מצאנו דבר פלא, איירינן התם בדבר ההיתר של רבינו תם לומר לנכרי לטלטל מוקצה באם יש היתר לישראל לטלטלו ע"י טלטול מן הצד או טלטול בגופו, ואמרינן התם [כך יוצא משו"ע או מג"א] שעל פי זה מותר לומר לנכרי לטלטל נר כדי שיוכל להשתמש לאורה במקום אחר, ומקשה השו"ע הרב דהוה לן להתיר לטלטל הנר ע"י נכרי גם לצורך הנר [שלא יגנב וכדו'] וכדנקטינן בעלמא דטלטול בגופו מותר אפי' לצורך בר האסור [וא"כ הרי יש דרך לישראל לטלטלו לצורך הנר והוא ע"י טלטול בגופו] ומתרץ הרב דרבינו תם פליג עלן וס"ל דטלטול בגופו לא הותר אלא לצורך מקומו או לצורך גופו אבל לא מחמה לצל, וכיון דההיתר הנ"ל של אמירה לנכרי מקורו מרבינו תם אין לנו להתיר יותר ממה שרבינו תם בעצמו היה מתיר.
וד"ז אומר דרשוני, דאם אנחנו נוקטים כסברת רבינו תם להתיר לומר לנכרי וכו' למה אנחנו משועבדים לפסק השני של רבינו תם בענין טלטול בגופו, הרי לא קשורים כלל ב' הענינים!?!
ושמעתי שגם בהל' סוכה יש כזה דבר שמשלבים ב' דברים של מ"ד אחד [ושם זה ג"כ ר"ת...].
ודבר זה מזכיר לן מה שרגיל בפי העולם שתפלין דרבינו תם יכולים להניח [חסידים ואנשי מעשה שמנינים תפלין דר"ת] עד צאה"כ של ר"ת, אך זה לא נכון מכמה סיבות - כמדומה, ועכ"פ זה רבינו תם השלישי בענין זה...].
הענין נראה כדבר שמימי ולפי הפשט אין לזה הסבר.
אשמח לשומע חוו"ד של הרבנים דפה, וכן אם יש עוד מקורות לדבר כזה.