סחו שהנשים צריכות לאמצה, בכל מילי דפסחא בלי שמצה, אף על גב דמצות עשה שהזמן גרמא בם לא נמצא, שכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה'.
והנה מלישנא ד'כל מילי דפסחא בלי שמצה' נראה שהטעם של 'כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה אינו אמור רק על מצה או מרור דאיתקוש למצה, אלא על כל מצוות הלילה, כגון סיפור יציאת מצרים וכן ד' כוסות, וזה מחודש מאוד, ובפשוטו דלחיובא דנשים בד' כוסות בעינן לטעמא דאף הן היו באותו הנס, וכן לחיוב סיפור יצי"מ והגדה, וכסתימת לשון הגמ' בשילהי פסחים (קח, ב) וכן ריהטת לשונות השו"ע (סי' תעב סעיף יד) וכל הפוסקים.
ואמנם כזאת מצאנו בספר ערוך השולחן (סי' תעב סעיף טו), וז"ל,
וגם הנשים חייבות בארבע כוסות ובכל המצות השייך לאותו לילה כמו אכילת מצה ואמירת ההגדה ואם אין יכולות להגיד בעצמן ישמעו ההגדה משום דכתיב [דברים טז, ג] לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות כל שישנו באכילת חמץ ישנו באכילת מצה והנשים ישנן באיסור חמץ דלא תעשה מצוות נשים כאנשים ולכן חייבות גם באכילת מצה אף על גב שזהו מצות עשה שהזמן גרמא וממילא כיון שחייבות במצה חייבות גם בפסח ומרור שהרי איתקשו זל"ז כדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו ואף על גב דמרור בזמן הזה דרבנן, מ"מ כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וממילא שגם חייבות בכל מצות הלילה שכולן עניין אחד הן.