מה שנכון נכון כתב:גם אין מקור לסיים הקריאה בשני וחמישי בסוף עלית 'ראשון', והלא חשו חז"ל מפני בטול מלאכה שלא יקראו ד אנשים, וא"כ אין להוסיף על ג פסוקים לאחד [כשאי"ז פחות מג"פ סמוך לפרשה וכשאי"ז ענין רע]. וכך באמת נהוג אצל יהודי תימן.
מה שנכון נכון כתב:גם אין מקור לסיים הקריאה בשני וחמישי בסוף עלית 'ראשון', והלא חשו חז"ל מפני בטול מלאכה שלא יקראו ד אנשים, וא"כ אין להוסיף על ג פסוקים לאחד [כשאי"ז פחות מג"פ סמוך לפרשה וכשאי"ז ענין רע]. וכך באמת נהוג אצל יהודי תימן.
גאולה בקרוב כתב:שאלוני:
מה ההיגיון להפסיק בפרשה בשני במילים :"כי תשתרר עלינו גם השתרר"?
ראשית, זה דבר רע. יותר מכך, זו קטיעה של דברי דתן ואבירם באמצעם?
גאולה בקרוב כתב:שאלוני:
מה ההיגיון להפסיק בפרשה בשני במילים :"כי תשתרר עלינו גם השתרר"?
ראשית, זה דבר רע.
מלח הארץ כתב:גם בזילברמן אין מתחשבים כלל בהפסקות שבחומשים.
החמור ביותר היא ההפסקה בפרשת ויגש ב'ונפשו קשורה בנפשו', כי זה מוציא את דברי יהודה ממשמעותם המקורית, שיהודה בא לומר שמכיון שנפשו קשורה בנפשו על כן 'והיה כראותו כי אין הנער ומת והורידו עבדיך וכו', אבל כשעושים הפסקה נמצא שכשמתחיל אח"כ 'והיה כראותו' הרי זה כמשפט חדש נטול קשר לטיעון של 'נפשו קשורה בנפשו'.
וקרוב הדבר שזה מעכב בדיעבד כדין דבר המשנה משמעות.
גם זו לטובה כתב:מלח הארץ כתב:גם בזילברמן אין מתחשבים כלל בהפסקות שבחומשים.
החמור ביותר היא ההפסקה בפרשת ויגש ב'ונפשו קשורה בנפשו', כי זה מוציא את דברי יהודה ממשמעותם המקורית, שיהודה בא לומר שמכיון שנפשו קשורה בנפשו על כן 'והיה כראותו כי אין הנער ומת והורידו עבדיך וכו', אבל כשעושים הפסקה נמצא שכשמתחיל אח"כ 'והיה כראותו' הרי זה כמשפט חדש נטול קשר לטיעון של 'נפשו קשורה בנפשו'.
וקרוב הדבר שזה מעכב בדיעבד כדין דבר המשנה משמעות.
וקרוב הדבר..אפילו לא רחוק.. [ומ"מ לכתחילה ודאי אין לעשות כן]
מלח הארץ כתב:גם בזילברמן אין מתחשבים כלל בהפסקות שבחומשים.
מלח הארץ כתב:הואל נא לנמק למה אין בזה שינוי משמעות?
האם לדעתך מי שיעשה אתנחתא באמצע משפט באופן שאינו מובן במשמעותו המקורית יצא ידי חובתו?
מכאן שאין מחזיקין במחלוקת
ויקם משה וילך אל דתן ואבירם וילכו אחריו זקני ישראל (במדבר טז, כה).
פירש רש"י כסבור שישאו לו פנים, ולא עשו.
הדברים צריכים תלמוד, הרי הקב"ה כבר ציוה את משה (בפסוק הקודם) לומר לכלל ישראל "העלו [ובתרגום אסתלקו] מסביב למשכן קורח דתן ואבירם", הרי שכבר נגמר דינם, אולם משה רבינו לא אומר זאת מיד לכלל ישראל, אלא מקודם הולך אל דתן ואבירם ואחריו זקני ישראל, והטעם הוא כמש"כ רש"י שניסה להניאם מן המחלוקת. ותמוה היכי קס"ד למשה רבינו שישאו לו פנים והלא כבר מקודם לא נענו לו, וכדכתיב (פסוק יב-יד) "וישלח משה לקרוא לדתן ואבירם" והחציפו פניהם לומר "לא נעלה, המעט כי העליתנו וגו' כי תשתרר עלינו גם השתרר וגו' העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה", ואחר שענו בחוצפה כזאת מה ראה משה לילך אליהם.
וראיתי שנתעורר בזה אא"ז הסבא קדישא מסלבודקא זיע"א בספר אור הצפון (ח"ג, מאמר עומק חיוב מניעת המחלוקת), והקשה ביתר שאת שהרי חז"ל בסנהדרין (קי, א) דרשו מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, דאמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקורח וכעדתו, ומשמע שאם משה לא היה הולך לדתן ואבירם לנסות שוב להשפיע עליהם להסתייג מן המחלוקת היה משה עובר על הלאו שלא יהיה כקורח וכעדתו, וזה תמוה מאד אחרי שכבר ראינו הנהגתם החצופה של דתן ואבירם, למה היה משה נקרא מחזיק במחלוקת אם לא היה הולך אליהם.
ולא עוד שהרי משה לא היה כלל צד במחלוקת, וכנודע לדקדק במתני' באבות (ה, יז) דתנן איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו, וצ"ב דאין הסיפא דומיא דרישא, דלגבי מחלוקת לשם שמים כתובים שני הצדדים שהם שמאי והלל, ולגבי מחלוקת שאינה לשם שמים לא כתובים שני הצדדים, ולכאורה הרי קורח היה רק צד אחד של המחלוקת והיה לו להזכיר הצד השני שהוא משה, ומוכח מזה שמשה רבינו לא היה צד כלל במחלוקת וכמי שאינו. אכן עם כל זה מבואר בחז"ל שאם לא היה הולך לשכנע את דתן ואבירם היה נהפך לצד במחלוקת ומחזיק במחלוקת.
וביותר הקשה שהרי דתן ואבירם היו ברי פלוגתא של משה רבינו בכל הזדמנות שנקרית להם. הם היו שני אנשים עברים נצים שאמרו למשה במצרים (שמות ב, יד וברש"י שם יג) "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי", ובגללם נאלץ משה לברוח ממצרים. וכן הם שאמרו למשה ואהרן (שמות ה, כא וברש"י שם כ) "ירא ד' עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו". והם היחידים שהותירו מהמן ככתוב (שמות טז, כ) "ולא שמעו אל משה ויותרו אנשים ממנו עד בקר וגו' ויקצוף עליהם משה", וכבר אמרו חז"ל (מגילה יא, א) הוא דתן ואבירם, הן ברשען מתחילתן ועד סופן. ועם כל זה משה רבינו הלך אליהם, ועד כדי כך שאם לא היה הולך היה נקרא מחזיק במחלוקת.
ומכל זה הוכיח אא"ז הסבא מסלבודקא זללה"ה, את גודל ועומק חיוב מניעת מחלוקת, שאפילו אם יש צד אחד מאלף שיוכל להציל חייבים לעשותו, ואולי יצליח בזה לשכך את המחלוקת.
אולם עדיין קשה שהרי משה רבינו עצמו ביקש מהקב"ה "אל תפן אל מנחתם" וכפי שהבאנו מחז"ל שאפילו בתשובה לא יקבלם, וא"כ למה הלך משה אליהם, וצ"ת.
שבטיישראל כתב:
כןם יצויין בפ' שלח דיש מקפידים לא לסיים אצל "ביכורי ענבים" ש"ענבים" הם האותיות לאחר שמו של הס"ם, ויש כמה מנהגים באיזה פסוק לסיים
לייטנר כתב:רק 'ענבם' "הם האותיות לאחר שמו של הס"ם", וצורת הכתיב החסרה הזו לא מופיעה בתורה.
צופר הנעמתי כתב:מלח הארץ כתב:הואל נא לנמק למה אין בזה שינוי משמעות?
האם לדעתך מי שיעשה אתנחתא באמצע משפט באופן שאינו מובן במשמעותו המקורית יצא ידי חובתו?
אתנחתא באמצע הפסוק הוא שינוי משמעות, סוף פסוק בסוף פסוק אינו שינוי משמעות בשום דרך.
לא מצאנו בשום מקום ש"הפסקת עלייה" הוא מפסיק יותר גדול מסוף פסוק - כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה, וכל פסוקא דפסקיה משה אנן נמי פסקינן ליה, ויכול הקורא לסיים קריאתו בכל פסוק שיבחר, ולא מצאנו בשום מקום חיוב להמשיך עד סוף הענין. ההגבלות היחידות שיש בזה הם ההגבלות שנאמרו בחז"ל לגבי ג' פסוקים הסמוכים לסוף או תחילת פרשה, ותו לא מידי.
הכל בסדר איתך?מלח הארץ כתב:לא כל דבר צריך לומר, יש דברים שהם פשוטים מעצמם.
האם יעלה על דעתך להפסיק אחרי וידבר ה' אל משה לאמר [כשאין בעיה של סמוך לפרשה]? או למשל אחרי הפסוק 'ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ''? [ההמשך הוא כי כל האנשים וכו'].
הבעיה שלנו היא שקריאת התורה הפכה להיות 'דינים' בצורה בריסקאית, אילו היינו זוכים שתהיה זו קריאה טבעית כמו מגיד שיעור של דף היומי לא היה עולה על דעת אדם להפסיק באמצע משפט כם שאף מג"ש לא יפסיק אחרי המלים 'אמר אביי'.
ולא היה צורך להסביר שקריאת עולה היא קריאה שלמה שראויה לעמוד בפני עצמה [במידה מסויימת] עד שיתכן לעשות הפסק ולהעביר את המשך הקריאה לאדם אחר.
כל אלו דברים שלאיש בזמן חז"ל לא היה צורך להסבירם, אלא שלמרבה הצער היום הכל מתוכנת בצורה של שו"ע ומשנ"ב ומה שלא נכתב בפוסקים להדיא אין לו מעמד הלכתי אף שהוא מתחייב מצד ההגיון הבריא.
צופר הנעמתי כתב:המצאת דין חדש מהבטן, והראיה שלך היא שלא הכל צריך להיות מתוכנת משנה ברורה?
אבל אם אתה דווקא רוצה, אז לשמואל קורא הראשון בראשית עד ויאמר א' יהי אור, ושני קורא ויהי אור: וירא א' עד יום אחד.
איך הדינים הבריסקאיים המתוכנתים האלה בזמן חז"ל בשבילך?
רואה והוא מצעק כתב:הכל בסדר איתך?
שבטיישראל כתב:לייטנר כתב:רק 'ענבם' "הם האותיות לאחר שמו של הס"ם", וצורת הכתיב החסרה הזו לא מופיעה בתורה.
(1) ספר בני יששכר - מאמרי חדשי תמוז אב - מאמר ב
יא) כתיב בשליחות המרגלים, והימים ימי בכורי ענבים [במדבר יג כ], כתב הרב הקדוש מהר"ש מאוסטירפאליע ז"ל סוד שבאותיות אשר הם בכורים וקודמים לאותיות ענבי"ם הם אותיות ס"מ כי אז שליטתו, עכ"ד, רצ"ל זמן הליכתם היה בתמוז ואב בין המצרים כידוע [תענית כט.], והקשה הרב הגדול חיד"א זלה"ה, הרי ענבי"ם מלא י', ונ"ל עפ"י מה שכתבו גורי האריז"ל בליקוטים כתב יד בשם האריז"ל הטעם של קרי וכתיב, כי התורה נדרשת בשתי ישיבות מתיבתא עילאה ותתאה, בישיבה העליונה אין שטן ואין פגע רע, ושם נקרא כמו שהוא נכתב, וכן שאר התיבות אין צריך לשנות בהם לאהדורי מלה לנרתיקה כמו שאמר ר' ייבא סבא ע"ה, אמנם בישיבה של מטה צריך למסור רזי התורה בלחישה ושיהא פשט הדברים קרובים למושכל לרבים, ע"כ דבריו, המשכיל יבין דהוא הדין כל שארי הענינים דדרשו חז"ל בקצת שינוי ממה שנמצא במסורת שלפנינו, כגון כלות משה [במדבר ז א] שדרשו חז"ל כלת כתיב [במדב"ר פי"ב ח'] ובמסורה שלפנינו מלא, אבל הם ידעו שבמתיבתא עילאה נכתב חסר (כן הוא בזהר), ויש לי לומר שבכאן ג"כ הוא כך, במתיבתא עילאה שם אין פחד מהחיצונים נכתב בכורי ענבם חסר הכוונה עפ"י הנ"ל, משא"כ במתיבתא תתאה לא יתכן לרמזו בפירוש, והבן:
לייבעדיג יענקל כתב:ב'גנזי קדם' אמור להתפרסם מאמר מקיף של הרב מרדכי וינטרויב אודות ההפסקות בקריאה ע"פ כ"י קדומים.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 215 אורחים