בעניין גימטריה כשלעצמה עי' מחלוקת הראשונים דלהלן. אם השאלה לעניין ההיסק מהדרשות ככלל עי' סנהדרין צ"ט א האומר אין תורה מן השמים אפילו וכו'.
הנושא הראשוני כאן כפירה בדרשת גימטריה.
גישה עקרונית ירושלמי שבת פי"ט תורה שאין לה בית אב אינה תורה. רש"י חגיבה ג נ, כולן אל אחד אמרן - אין לך מבני המחלוקת מביא ראיה מתורת אלוה אחר. היינו האמירה נעשית בהשמעת דברים שמסיקים מהם. דרכי ההיסק ניתנו עם התורה ואין צורך שיתאימו למחשבה האשורית היונית ובג"צ.
לנושא המיידי
עי' בספר "דרש" באוצר החכמה קידושין פסחים סי' ה' בעניין דרשת גימטריה, הובא באתר ילפותות
http://www.yalfutot.com/articles_t.asp? ... ile=PS5'11שם הובאו דברי הרמב"ן בספר הגאולה בעניין דרשת גימטריה לפי רש" והוסברה שיטת רש"י ותוס' שכשהכתוב יוצר בעיה דורשים דרשות גרוטות כדי לפתור אותן.כלל זה נוהג בהרבה מאד מקומות. והוא מתרץ את טענת הרמב"ן שיכול אדם להוציא ממנו דברים רעים וסותרים עיקרי התורה. ע"כ. כל מה שסותר את התורה אינו נכנס בספק, ואין לדורשו בגימטריה. ועי' במקום הנ"ל שמסביר את האילוץ לדרוש את "יהיה" בנזיר וכן עוד מקומות.
לפי זה בטל הצורך לומר על דרשות שהגמרא מאריכה בביאוטרן ובחישוב שלהן, שאינן אלא סימן ורמז.
עי' למשל שבת צ"ו ב וביאור רש"י, דברים הדברים אלה הדברים - גבי שבת, דכתיב בויקהל: אלה הדברים אשר צוה וגו', דברים משמע תרין, ה"א - מרבי חד, הא תלת, אלה - בגימטריא תלתין ושש, אלו שלשים ותשע כו', ומניינא למה לי על כרחיך לדעת כמה חטאות אדם מתחייב בהעלם אחד על השבת, ואי מחייב אתולדה במקום אב בהעלם אחד - הוו להו טובא.
עי' כאטריכות באתר ילפותות הנ"ל ובמקומות רבים שם,
היסוד של דרשה מכח כתוב מעורפל עי' רש"י סנהדרין פ"ו א, דבר הלמד מעניינו, "אם אי אתה יודע במה הכתוב מדבר" צא ולמד מפרשה שכתוב בה.
עי' איגרת רב שרערא נב. והוו עקרין דידהו, קלין וחמורים וגמטריות ופנים של מדרשות, ומנהון שלש עשרה מדות שהיה ר' ישמעאל דורש, ומנהון דברים אחרים כגון סרוס מקרא ויתור מקרא, ורבויין ומעוטין, וכו'.
בעניין גישה כללית של הרמב"ם עי' תלמוד תורה פ"א הי"א וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוציא דבר מדבר וידמה דבר לדבר ויבין במדות שהתורה נדרשת בהן עד שידע היאך הוא עיקר המדות והיאך יוציא האסור והמותר וכיוצא בהן מדברים שלמד מפי השמועה, וענין זה הוא הנקרא גמרא. ועי' למשל שבועות ד':, ר"ע מאי טעמא קא מחייב לשעבר דדריש ריבויי ומיעוטי, כלומר דרך הדרשה שךו גרמה להסיק מה שלא היה מסיק בלעדיה. מ"ש בדרשת אל תקרי מיושב לפי רש"י סנהדרין.