הודעהעל ידי איש רגיל » ב' יולי 21, 2014 10:01 am
מצאתי מקור מעניין לכך שלא בכל סכנה הדוחה שבת האדם מחוייב להשתדל בהצלה.
והוא מדברי החת"ס (שו"ת אבן העזר ח"א סימן ל) המבאר את הא דכתב הרמ"א בשם מהר"י מינץ דיש להקל במפקרת שתנשא בתוך ימי הנקה כדי שיהי' בעלה משמרתה, דיש לחוש פה אף לקלקול התינוק, ועל כן אמרינן בשבילו אי אפשי בתקנת חכמים שחששו לחיי הע"הז לטרדני מהע"הב.
וז"ל בסוף התשובה: "ומ"מ ביארנו דבתינק שכבר ינק איזה חדשי' דליכא סכנת' ברוב תינוקת שבזמנינו רק דחיישי' למיעוט' בפ"נ א"נ משום ילדים דעלמא א"כ היכא דאיכא למיחש לקלקול התינוק שיצא לתרבות רעה פשיטא דלא ניחא לי' בתקנתא דרבנן וגם אין אומרי' לו חטא בתרבות רעה בשביל שיזכה חבריך בני גילך".
וחזינן שאף שמיעוט התינוקות המסוכנים אצל חלב גורמים לנו ספק פיקו"נ ומחללים שבת בשביל שינק התינוק, מ"מ אין חיוב על התינוק לינק משום שהוא רק מיעוטא.