א. כידוע דברי הרא"ש בפ' המניח דלהציל מוכה מיד מכהו [אם אינו קרובו] היתרו אינו משום להציל העשוק [ועביד איניש דינא לחבריה] אלא מדין אפרושי מאיסורא [ולפי"ז כתבו בסמ"ע וט"ז סימן תכ"א מספר נפ"מ].
ב. והנה קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו ולפ"ז לכאורה כמו"כ הדברים אמורים כלפי לאו דלא יוסיף.
ג. אלא שכבר כתב הרמב"ם פ"א מגניבה ראוי לבית דין להכות את הקטנים כפי כח הקטן על הגנבה כדי שלא יהיו רגילין בה. וכן אם הזיקו שאר נזקין. אלא שלכאורה הוא הלכה מיוחדת מהלכות בית דין ולא נמסר לכל יחיד [וע' מ"מ וב"ח או"ח סימן שמ"ג].
וצל"ע.