יעקובי כתב:יעויין בציצת נובל צבי עמ' 80, 89, שהתאונן ר"י ששפורטש על מעשי תועבה ופריצות של ש"צ.
לשון החיד"א (שה"ג ערך זהר): "עוברים על כריתות ומיתות בית דין, ותלו עצמם בלשונות הזוהר בדברי שוא ושקר".
לשון הג"ר יוסף משטיינהרט בהקדמת ספרו שו"ת זכרון יוסף: "בני פריצי עמנו שגגו ושלו... אמרו על איש ידוע ש"צ ימ"ש ירקב היותו משיח... זדון לבם השיאם לנהוג קלות בכמה מיני עבירות, ומנתקים (?) גם בעריות החמורות".
איש רגיל כתב:לא עבדו ישראל ע"ז אלא כדי להתיר להם עריות....
משך חכמה כתב:קבלה בידינו מן הגאונים שכל ע"ז שירדה לעולם ירד עמה ג"כ זנות. גם בנביא ע"ז מכונה זנות.
משך חכמה כתב:קבלה בידינו מן הגאונים שכל ע"ז שירדה לעולם ירד עמה ג"כ זנות. גם בנביא ע"ז מכונה זנות.
מכ"ש במאמיני בישי שבתי צבי שבור ורע ומר יעקב מינאי... ועושים כל התועבות אשר שנא ד' מעשים לא יעשו בימי האמורי והכנעני אז בארץ עליהם וכו'.
משך חכמה כתב:קבלה בידינו מן הגאונים שכל ע"ז שירדה לעולם ירד עמה ג"כ זנות. גם בנביא ע"ז מכונה זנות.
איש רגיל כתב:מהי כת הדונמה?
היכן הם?
הם יהודים?
מיללער כתב:כתב הגאון היעב"ץ זצ"ל בהגהותיו למס' מגילה דף לא. על דברי רש"י בטעמא דמילתא שקורין ביוה"כ במנחה בפרשת עריות "לפי שנפשו של אדם מחמדת (עריות) ויצרו תוקפו" ע"כ.
העיר על זה היעב"ץ שלא דייק לישנא דרש"י שהרי אמרו חז"ל שאחרי דכחלוהו אנשי כנה"ג לעיניה דיצה"ר לאו עבירה מצויה ואין יצרו תוקפו, עיי"ש מה שפי' בדברי רש"י וסיים "ובעו"ה בדור אחרון הלז, חזר יצר הרע דעבירה לאיתנו הראשון, אל פריצי בני עמנו, הכת המודחת, הרצה אחר צבי מודח לבאר שחת".
האם יש לזה סימוכין בספרות היסטוריות?
נוטר הכרמים כתב:עוד בכללות הענין של כת ש"צ שר"י, יש לציין לדברי המאור ושמש פר' אמור שכתב שאפיקורסות הכת בא להם ממה שלמדו ספרי קבלה בטומאת הגוף.
ור"צ הכהן בספר הזכרונות כתב שראה בספר נדפס לאחד קדוש מדבר שהכת באו למה שבאו ע"י עסקם בחכמת הקבלה בלב מלא תאוות העוה"ז, והגשימו הרבה ע"י ראותם לשונות זיווג חיבוק ונישוק וכד', נפלו לתאות ניאוף ח"ו ועד שהרשיעו הרבה, ויעו"ש באורך. וכן בספרו תקנת השבין עמ' קע.
איש-אחד כתב:"אלא אמר רבי אבהו: אלו בני אדם שהיו אוכלים ושותים זה עם זה, ודובקין מטותיהן זו בזו, ומחליפין נשותיהן זה עם זה, ומסריחין ערסותם בשכבת זרע שאינו שלהן" (שבת סב ע"א).
הכל החל מכך "שהיו אוכלים ושותים זה עם זה" ואכמ"ל.
ישבב הסופר כתב:מענין לענין, אכתוב מילתא מעלייתא ששמעתי מאחד מחשובי הת"ח בלייקווד, בשם חכם אחד, לא ידעתי אכנהו.
בפרשת העגל כתוב "וישכימו בבוקר, ויעלו עולות, ויזבחו שלמים, וישב העם לאכול ושתו, ויקומו לצחק."
ואמר אותו אדם גדול, שכך היא דרכה של כל "אמונה טפלה" או "עבודה זרה" או "אידיאולוגיה" חדשה. יש בזה 4 שלבים.
1) ויעלו עולות - כל מאמיניה עוסקים בה כולו "לשמה".
2) ויזבחו שלמים - עדיין יש 'חלק גבוה', אבל יש כבר אכילה לבעלים.
3) וישב העם לאכול ושתו - כל אחד מהדוגלים בשיטה עושה רק לשם הנאת עצמו.
4) ויקומו לצחק - זה נהיה בדיחה אחת גדולה ואף אחד מבעלי השיטה לא מאמינים בה.
בין הזמנים כתב:שש משזר כתב:ההגדרה ההלכתית שלהם: גוים לכל דבר. נטמעו בין האומות. עוד לא נגענו לבעיית הממזרות ע"י החילופי זוגות.
נסיון של חלק מהם לחזור ליהדות נדחה על ידי הרבנים בגלל חשש לממזרות ובגלל שנחשבו למומרים-להכעיס (לא אנוסים).
אין דינם כגויים גמורים ממש, שהרי אם כן לא היה עליהם חשש ממזירות וכאשר היו מתגיירים היינו מקבלים אותם ככל גר, אלא ע"כ שעל כל אחד מהם יש חשש שמא הוא יהודי שאמו ואם אמו עד דורו של אותו רשע ימ"ש היו בנות ישראל, וממילא יש חשש ממזירות עליו מחמת מנהגם המקולקל, ועל כן דינם חמור יותר מסתם גוי.
וכאשר יקדש אחד מהם אשה הרי ניחוש לקידושין וכקס"ד דגמ' גבי כל גוי מחמת עשרת השבטים אי לאו משום דנשי דאותו דור אצטרויי עי' ביבמות דף ט"ז ע"ב ושם.
איש רגיל כתב:בכל אופן זה ברור שהמשפט "נסיון של חלק מהם לחזור ליהדות נדחה על ידי הרבנים בגלל חשש לממזרות ובגלל שנחשבו למומרים-להכעיס (לא אנוסים)" הוא עמרצות של רבינו ויקיפדיה, שאין שום קשר בין חשש ממזרות לבין לא לקבלם חזרה ליהדות. שהרי ממזר חייב בכל התורה כולה (אולי מלבד פרו ורבו).
איש רגיל כתב:שם מדובר על גירות. פה אנו מדברים על יהודים (או שלא, אך זה לא קשור לממזרות).
בין הזמנים כתב:איש רגיל כתב:שם מדובר על גירות. פה אנו מדברים על יהודים (או שלא, אך זה לא קשור לממזרות).
שם מדובר ממש כמו כאן, יש חשש של יהדות על כל אחד מעדה זו, וממילא אין לקבל מהם נסיון 'חזרה ליהדות' דהיינו 'גרות' בלשון אחר, על אף דמצד אחד יש לחשוש שמא יהודים הם וממילא אי''צ כלל לגירות, בכל זאת כיון שמצד שני יש חשש שהם גויים, הרי אין לקבלם לחיק היהדות מחשש שיתערבו בעמינו ויפסלו את בנינו.
עכשיו אני קולט שכונתך שהכת הזאת אין חשש עליהם שנתערבו בגויים מחמת תקנות דתם שלא להנשא למוסלמים.
נוטר הכרמים כתב:מיללער כתב:כתב הגאון היעב"ץ זצ"ל בהגהותיו למס' מגילה דף לא. על דברי רש"י בטעמא דמילתא שקורין ביוה"כ במנחה בפרשת עריות "לפי שנפשו של אדם מחמדת (עריות) ויצרו תוקפו" ע"כ.
העיר על זה היעב"ץ שלא דייק לישנא דרש"י שהרי אמרו חז"ל שאחרי דכחלוהו אנשי כנה"ג לעיניה דיצה"ר לאו עבירה מצויה ואין יצרו תוקפו, עיי"ש מה שפי' בדברי רש"י וסיים "ובעו"ה בדור אחרון הלז, חזר יצר הרע דעבירה לאיתנו הראשון, אל פריצי בני עמנו, הכת המודחת, הרצה אחר צבי מודח לבאר שחת".
האם יש לזה סימוכין בספרות היסטוריות?
ראה נא גם אריכות דברים להגריעב"ץ גופיה בספרו מור וקציעה סי' א שכותב בין היתר שרצו להתיר עריות בפרהסיא, ובלשונות חריפים יותר, ובפרטות, בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סי' טו.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 443 אורחים