נוטר הכרמים כתב:בנוגע ללימוד ספר 'מורה נבוכים', ידוע כי יש שהמליצו ללמוד את התשובות לפני השאלות, שמא יפסיק בלימודו באמצע וישאר בקושיא. רעיון מעין זה אנו יכולים ללמוד בהשגת הראב"ד על הרמב"ם בפ"ה מהל' תשובה, וז"ל,
א"א לא נהג זה המחבר מנהג החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו והוא החל בשאלות קושיות והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה, וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק ואולי שעה אחת יבא הרהור בלבם על זה.
מעניין האם נמצאו דברים דומים לזה בספרותנו.
פרק ע"ג בתהלים עוסק בשאלת צדיק ורע לו, ובעיקר בשאלת רשע וטוב לו.
השאלה טורדת את מנוחת המשורר עד כדי שאמונתו כמעט מתערערת מחמתה (פסוק ב):
וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי כְּאַיִן שֻׁפְּכוּ אֲשֻׁרָי.ומ"מ את דבריו הוא פותח בהכרזה בוטחת (פסוק א):
אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב.ומסביר רש"י:
אך טוב לישראל אלהים - לפי שעניין המזמור מדבר בצרות הבאות על עבדי המקום, לכך פתח בו כך; וזהו פירושו: אע"פ שאני צועק ומתמה על צרותיהם של ישראל, ידעתי כי הקדוש ברוך הוא טוב להם, ולטובתם הוא מביא עליהם את הרעה כדי לזכותם לחיי העולם הבא.
ועוד יותר בדברי המאירי שם:
והתחיל על זה ואמר: אך טוב לישראל - כלומר: ידעתי באמת שהאל יתעלה ישר, "אל אמונה ואין עול" (דב' לב,ד), ושהוא טוב לישראל ולברי לבב שבהם, רוצה לומר: הצדיקים. ומלת אך - יורה על אמתות הדבר, כמו "אך עצמי ובשרי אתה" (בר' כט,יד); "אך מלך ישראל הוא" (מ"א כב,לב); כלומר: יודע אני שהוא טוב, אלא שאני נבוך על מה שאראה. והוא כענין ירמיה שאמר: "צדיק אתה ה' כי אריב אליך" (יב,א), כלומר: יודע אני שאתה צדיק וישר, אין עול (ע"פ דב' לב,ד), אבל "משפטים אדבר אותך" (יר' יב,א); כלומר: שואל אני במבוכותי לפניך דרך שאלה.