שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה סימן רמו סעיף יח ת"ת שקול כנגד כל המצות. היה לפניו עשיית מצוה ות"ת, אם אפשר למצוה להעשות ע"י אחרים לא יפסיק תלמודו, ואם לאו יעשה המצוה ויחזור לתורתו.
ונסתפקתי האם כאשר עוסק בת"ת ובא לפניו מצוה שאפשר שתיעשה על ידי אחרים, האם אין המצווה נחשבת עבורו כמצווה כלל, או אפשר שהמחבר קאמר דיני קדימה ותו לא. אך אם קם מת"ת ועשה את המצווה למרות שהיה פטור שפיר קיים מצוה.
יתירה מכך. במידה ונאמר שאם עוסק בת"ת ובא לפניו מצוה שאפשר שתיעשה על ידי אחרים אין זה נחשב למצווה עבורו. מה הדין בשבת קודש. כגון שבא לפניו מצוות הצלת נפשות בשבת קודש שאפשר שתיעשה על ידי אחרים והיה עוסק בתלמוד תורה, במידה ונאמר שאין עליו כלל מצוות הצלת נפשות בעודו עוסק בת"ת, האם נאמר שאסור לו לחלל את השבת כדי להציל הנפש ואם חילל צריך כפרה.