ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות שופר
[יג] אמר מהר"י סג"ל דלהכי מאריכין בתקיעה אחרונה ונקראת תקיעה גדולה, למען ישמעו העם וידעו שסיימו הקולות ויאמרו אשרי העם יודעי תרועה. והראיה בפסוק במשוך היובל המה יעלו בהר (שמות יט, יג). נמצא שמשיכת הקול סי' סילוק שכינה ורשאין לעלות ההר, ה"נ לא שנא.
משולש כתב: ובמערב אירופה תשרת למלכיות תשת לזכרונות ותרת לשופרות. (10 קולות). כמנהג הגאונים והרבה ראשונים..
משולש כתב:
המנהג לתקוע שלושים בחזרת הש"ץ הוא מאוחר יחסית...
אפרקסתא דעניא כתב:משולש כתב:
המנהג לתקוע שלושים בחזרת הש"ץ הוא מאוחר יחסית...
הלא זה מנהג הערוך והובא גם בתוס', וכן נהגו בבבל?
בברכה המשולשת כתב:אפרקסתא דעניא כתב:משולש כתב:
המנהג לתקוע שלושים בחזרת הש"ץ הוא מאוחר יחסית...
הלא זה מנהג הערוך והובא גם בתוס', וכן נהגו בבבל?
יש תשובה מפורשת של רב האי גאון (מובאת באוצה"ג על אתר) שבבבל לא נהגו כן.
בתוס' לא מובא שנהגו כן, ובמחז"ו ובכל ספרי המנהגים למובא שלא נהגו כן (וגם תקנת ר"ת היתה לתקוע תשר"ת בכ"א ממזו"ש וללא יותר)
זה ניה אך ורק מנהג איטליה. ומה שאנו (אשכנזים וספרדים) נוהגים כן הוא על-פי האר"י הקדוש והשל"ה הקדוש
"ושמעתי כי במדינת בבל עושין מאה קולות... וכך מנהגם: מיושב ל' קולות כמנהג כל הגולה, וכן מעומד למוסף כשהיחידים מתפללים אחד תוקע להם על סדר הברכות ל' קולות - שלושת הסימנים למלכויות, וכן לזכרונות וכן לשופרות, וכשש"ץ אומר המוסף בקול רם להוציא את שאינו בקי ל' קולות על סדר הברכות - הרי צ' קולות... וכו' "
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 62 אורחים