חלקו האחרון של ספר שמות מוקדש בעיקרו למעשה המשכן, על כל פרטיו ודקדוקיו. אך מה פשר כל הפרטים הללו, ולשם מה עלינו להתייגע בהם ולחזור ולשנותם?
דומה כי מעבר לחשיבות הספציפית של כל פרט, מבקשת התורה ללמד עיקרון יסודי: הדרך להשגת היעד מחייבת ירידה לפרטי פרטים, כי ריבון העולמים אינו שת לבו רק לכלל ו"האלוהים מצוי בפרטים הקטנים".
דימוי נאה להמחשת הדבר, שמעתי מפי מורה לתורה, אשר ביקשה להסביר לתלמידיה את ערך הפרטים:
פעם אחת – סיפרה – צלצלתי בטלפון לכתובת מסוימת, לצורך עניין דחוף ביותר. צלצלתי וצלצלתי ולא נעניתי. בסופו של דבר נתחוור לי שפשוט טעיתי במספר הטלפון בספרה אחת... רק בספרה אחת קטנה... אך די היה בכך כדי להחטיא את היעד המבוקש...
במה שהקשו על תקופת שמואל שאינה בדקדוק, יש לומר, דמצינו כיו"ב בריבוע יותר על העיגול ובאלכסונא תרי חומשא דזהו בכלל שיעורין ונתנה ההלכה לחשוב בקירוב שלא נתנו המצות אלא לצרף הבריות ולדקדק בצואותיו ית' לקבלת מלכותו ית'. וגם לקיום חכמת התורה הכלולה בכל דיני המצוה ולסוד הפנימיות ולכל הני אינו מפסיד אם הקביעות של גבולי הצמצום יהי' בקירוב כדי שיוכלו לקיים מצות המעשיות אף חלושי הדעת.
א) כתובות דק"ד וחכמ"א כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד עשרים וחמשה שנים ובגמ' שם א"ל אביי לר' יוסף אתאי קודם שקיעת החמה גובה כתובתה לאחר שקה"ח לא גביא בההיא פורתא אחילתא אמר ליה אין כל מדת חכמים כן היא בארבעים סאה טובל במ' סאה חסר קורטוב אינו טובל ע"כ וקשה דמה ענין זל"ז דלענין ארבעים סאה דמקוה דהוא מכלל שיעורין שהן הלכה למשה מסיני בודאי השיעור מצומצם בכל שהוא שכך נאמרה ההלכה אבל לענין עשרים וחמשה שנים דכתובה דהוא מטעם אומדן הדעת של בני אדם שפיר קשיא ליה לאביי ההיא פורתא אחילתיה.
ב) והנה ז"ל הרע"ב בריש מס' אבות משה קבל תורה מסיני אומר אני לפי שמסכת זו אינה מיוסדת ע"פ מצוה ממצות התורה כשאר מסכתות שבמשנה אלא כולה מוסרים ומדות וחכמי הנכרים ג"כ חברו ספרים כמו שבדו מלבם בדרכי המוסר כיצד יתנהג האדם עם חבירו לפיכך התחיל התנא במסכת זו משה קבל תורה מסיני לומר לך שהמדות והמוסרים שבזו המסכת לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם אלא אף אלו נאמרו בסיני עכ"ל.
ג) ונראה דה"ה כל האומדנות שבגמ' לא בדו אותם חכמי הגמ' מלבם אלא אף אלו נאמרו בסיני וכמו שנאמר בסיני דטריפה אינו חי יותר מי"ב חדש דהוא חק הטבע דבודאי אין להקשות שם ולומר דבסוף י"ב חדש קודם שקיעת החמה הוא יכול להיות לאחר שקיעת החמה אינו יכול לחיות בההיא פורתא מת דזו אינה קושיא כלל דחוקי הטבע שהוטבעו בתחלת הבריאה בודאי הן מצומצמין בכל שהוא ועיין בפירוש רש"י בראשית ויכל אלהים ביום השביעי ר"ש אומר בשר ודם שאינו יכול לצמצם עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש אבל הקדוש ברוך הוא שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ונראה כאלו כלה בו ביום עכ"ל
וה"ה לענין כ"ה שנים דתביעת חוב ג"כ הוא חק הטבע מכחות הנפש דעד כ"ה שנים אפשר לו לאדם לשתוק על תביעתו ויותר מכ"ה שנים אינו יכול לשתוק אלא א"כ מחל לגמרי.
ד) ובפ' לא יחפור דכ"ג בעי ר' ירמיה רגלו אחת תוך חמשים ורגלו אחת חוץ לחמשים מהו ועל דא אפקוהו לר' ירמיה מבי מדרשא ועיין שם בתוס' פירוש רבינו תם דמשום הכי אפקוהו משום דמדדה אינו מדדה כלל יותר מחמשים אמה אפילו רגלו אחת דכל מדות חכמים כן הוא עכ"ל והיינו שראו משאלת ר' ירמי' שהוא מפקפק בשיעורי חכמים לומר שאינן בצמצום ובאמת הן בצמצום גדול וכן הוא בפ"ק דר"ה די"ג א"ל ר' ירמיה לר' זירא וקים להו לרבנן בין שליש לפחות משליש א"ל ליה לאו אמינא לך לא תפיק נפשך לבר מהלכתא [ופרש"י לפקפק בשיעורי חכמים] כל מדות חכמים כן הוא במ' סאה טובל בארבעים סאה חסר קורטוב אינו יכול לטבול וכו' דטעמא דארבעים סאה הוא משום דבעינן מים שכל גופו של אדם בינוני עולה בהן בבת אחת וקיבלו חכמים מסיני דכך היא מדת אדם בינוני ארבעים סאה לא פחות ולא יותר וכן הא דכביצה מטמא טומאת אוכלין משום דבעינן אוכל הנאכל בבת אחת וקיבלו חכמים הל"מ מסיני דכך היתה בריאתו של אדם דאין בית הבליעה שלו מחזיק יותר מביצת תרנגולת.
ה) אלא דצ"ע בפירש"י שכתב כל מדות חכמים כן הוא העמידוה יתד ולא תמוט עכ"ל ולכאורה כונתו דהוא מטעם לא פלוג
ויותר נראה כן מדברי הרשב"א ר"פ חזקת הבתים דכ"ט הובא שם בשיטה מקובצת וז"ל הא דאקשי ליה אביי לרבא אלא מעתה הני דבי בר אלישיב דקפדי אפילו אמאן דחליף אמיצרא ה"נ דלאלתר הוי חזקה וכ"ת ה"נ א"כ נתת דבריך לשיעורין תמוה לי דאדרבה מה"ט ה"ל למימר דבי בר אלישיב לא נחזיק עלייהו בבציר מתלת משום דכל מדת חכמים כך היא שמתקנים על דרך הרוב ועל דרך הכלל לא על דרך הפרט בארבעים סאה טובל מים שכל גופו של אדם עולה בהן בארבעים סאה פחות קורטוב אינו טובל ואפילו קטן שכל גופו עולה בעשרים סאה עכ"ל ומשמע מדבריו דהא דאין טבילה בפחות מארבעים סאה לקטן הוא מטעם לא פלוג ולפי"ז אינו אלא מדרבנן אבל מדאורייתא עלתה לו טבילה לקטן בפחות מארבעים סאה ותימה גדולה לומר כן וצ"ע מאוד
אני לא הבנתי מה זה עונה על השאלה וגם לא מה זה קשורסכינא חריפא כתב:ועיקרה של שאלה צריך לזכור כי על דא אפקוהו לר' ירמיה מבי מדרשא
אלכסנדר וימפן כתב:אני לא הבנתי מה זה עונה על השאלה וגם לא מה זה קשורסכינא חריפא כתב:ועיקרה של שאלה צריך לזכור כי על דא אפקוהו לר' ירמיה מבי מדרשא
מדברי הרמב"ם במוה"נ ח"ג פכ"ו http://press.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_3_26.htmלייטנר כתב:וכך כתב ת"ח:חלקו האחרון של ספר שמות מוקדש בעיקרו למעשה המשכן, על כל פרטיו ודקדוקיו. אך מה פשר כל הפרטים הללו, ולשם מה עלינו להתייגע בהם ולחזור ולשנותם?
דומה כי מעבר לחשיבות הספציפית של כל פרט, מבקשת התורה ללמד עיקרון יסודי: הדרך להשגת היעד מחייבת ירידה לפרטי פרטים, כי ריבון העולמים אינו שת לבו רק לכלל ו"האלוהים מצוי בפרטים הקטנים".
דימוי נאה להמחשת הדבר, שמעתי מפי מורה לתורה, אשר ביקשה להסביר לתלמידיה את ערך הפרטים:
פעם אחת – סיפרה – צלצלתי בטלפון לכתובת מסוימת, לצורך עניין דחוף ביותר. צלצלתי וצלצלתי ולא נעניתי. בסופו של דבר נתחוור לי שפשוט טעיתי במספר הטלפון בספרה אחת... רק בספרה אחת קטנה... אך די היה בכך כדי להחטיא את היעד המבוקש...
מה שראוי שכּל שלם בשׂכלו יאמין בו בעניין זה הוא מה שאתאר לך, והוא שלכל המצוות יש בהכרח טעם, והציווי עליהן ניתן לתועלת כלשהי. ואילו הפרטים שלהן הם אשר עליהם נאמר שהם בגלל הציווי בלבד. דוגמה לזאת שהריגת בעלי-חיים מתוך הכרח התזונה הטובה תועלתה ברורה, כמו שעוד נבהיר אבל שזה יהיה בשחיטה, ולא בנחירה, ובחיתוך הוושט ובית הבליעה במקום מסוים - אלה וכיוצא בהם לצרוף בהן את הבריות. כך יתברר לך מן הדוגמה שלהם שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף. הזכרתי לך דוגמה זאת רק בגלל הניסוח של (החכמים) ז"ל: שוחט מן הצוואר לשוחט מן העורף. אבל כאשר בודקים את הדבר לאמיתו, הרי מכיוון שההכרח מביא לאכילת בעלי- חיים, כוּון למוות הקל ביותר יחד עם קלות הביצוע. שכּן אי-אפשר לערוף אלא בחרב או כיוצא בה, ואִילו לשחוט אפשר בכל דבר, ולהקלת המוות התנו שהסכין תהיה חדה.
דוגמה למהות האמיתית של עניין הפרטים הוא הקורבן. כי לציווי להקריב קורבנות יש תועלת רבה ברורה, כמו שאני עתיד להבהיר. אך שקורבן זה כבשֹ וזה איל ושמספרם מספר מסוים, לזאת לעולם לא יינתנו טעמים. לדעתי, כל מי שיתעסק במתן טעמים למשהו מפרטים אלה הוזה הזיה ממושכת שלא יסיר בה אבסורד, אלא יוסיף אבסורדים. מי שמדמה של(פרטים) אלה אפשר לתת טעמים רחוק מן האמת כמי שמדמה שלמצוָה בכללותה אין תועלת מציאותית. דע שהחוכמה חייבה - ואם תרצה תאמר שההכרח גורם - שיהיו פרטים שאי-אפשר לתת להם טעמים. כביכול, דבר נמנע הוא לגבי התורה שלא יהיה בה משהו מן האופן הזה. זה נמנע מפני שאם תאמר: "מדוע כבשֹ ולא איל?" אותה שאלה עצמה היתה מתחייבת לוּ נאמר איל במקום כבשֹ. והרי אין מנוס ממין כלשהו. וכן אם תאמר: "מדוע שבעה כבשֹים (במדבר כ"ח,) ולא שמונה?", היו שואלים כן לוּ אמר "שמונה" או "עשֹרה" או "עשֹרים". והרי בהכרח אין מנוס ממספר. זה דומה כביכול לטבע האפשר. שבהכרח אין מנוס מקיום אחד האפשריים, ואין שואלים מדוע אפשרי זה הווה ולא אפשרי אחר. כי אותה שאלה היתה מתחייבת לוּ הגיע לידי מציאות האפשרי האחר במקום זה. דע עניין זה והבן אותו!
לייטנר כתב:זו תשובה כללית לשאלה הנ"ל.
אוצר החכמה כתב:התשובה של הרב אהרן מוס עם אימייל נחמדה אבל לא משכנעת.
הלא כל זה בגלל שהמחשב אידיוט, וכשיחכים יותר יידע להתעלם משגיאות כתיב כמו שאנחנו מצליחים להתעלם ועאכו"כ ממ"ה הקב"ה.
בזכרוני הצחוק שאחזני לשמוע איזה ראשישיבע שמתפתל ואומר 'כנפי ברזל המסתובבות בכח האלקטרי לפזר האויר על בני אדם לקררם' או כל כהאי גוונא, ולא ניח"ל לומר מאורר. וכי הערבית המדעית של הרמב"ם גרועה משפת ימינו?יורד ומתעה כתב:כחומץ לשיניים וכעשן לעיניים לראות מילת אבסורד בדברי הרמב''ם.
סכינא חריפא כתב:בזכרוני הצחוק שאחזני לשמוע איזה ראשישיבע שמתפתל ואומר 'כנפי ברזל המסתובבות בכח האלקטרי לפזר האויר על בני אדם לקררם' או כל כהאי גוונא, ולא ניח"ל לומר מאורר. וכי הערבית המדעית של הרמב"ם גרועה משפת ימינו?יורד ומתעה כתב:כחומץ לשיניים וכעשן לעיניים לראות מילת אבסורד בדברי הרמב''ם.
סכינא חריפא כתב:אוצר החכמה כתב:התשובה של הרב אהרן מוס עם אימייל נחמדה אבל לא משכנעת.
הלא כל זה בגלל שהמחשב אידיוט, וכשיחכים יותר יידע להתעלם משגיאות כתיב כמו שאנחנו מצליחים להתעלם ועאכו"כ ממ"ה הקב"ה.
אין כאן שאלה של 'שגיאה' אדרבה אם יש שגיאות והלב לשמים הרי רחמנא ליבא בעי וגדולה עבירה לשמו וכד' המדרש ודילוגו עלי אהבה, הנושא כאן הוא למה מעיקה"ד ישנם גבולות קשיחים כל כך למצוות.
אולי מבחינת האסתטיקה לא היה ראוי באמת להכניס ללשון הרמב"ם מילים מעודכנות [ודרך אגב אבסורד היא מילה לטינית עתיקה - absurdus], אבל מבחינת מהות התרגום כמדומני שהמילה 'אבסורד' מתאימה יותר למילה שנאעה' מאשר המילה 'גנות' כפי שתרגמו שאר המתרגמים שאולי היא תרגום מילולי אבל אין בה את התוכן שרצה הרמב"ם להביע.אוצר החכמה כתב:זה ראייה להיפך. כי הראש ישיבה היה בן ימינו ולכן זה נראה לך מוזר שהתבטא באופן שאינו תואם את התקופה שלו.
כי נוח לנו שלא רק התוכן אלא גם הלשון נתפסת כמותאמת לתקופה. ולכן הגיוני לתרגם את הרמב"ם באופן שמתאים לדרך שבה נראה לנו שהוא עצמו היה כותב את דבריו בעברית.
סכינא חריפא כתב:אולי מבחינת האסתטיקה לא היה ראוי באמת להכניס ללשון הרמב"ם מילים מעודכנות [ודרך אגב אבסורד היא מילה לטינית עתיקה - absurdus], אבל מבחינת מהות התרגום כמדומני שהמילה 'אבסורד' מתאימה יותר למילה שנאעה' מאשר המילה 'גנות' כפי שתרגמו שאר המתרגמים שאולי היא תרגום מילולי אבל אין בה את התוכן שרצה הרמב"ם להביע.אוצר החכמה כתב:זה ראייה להיפך. כי הראש ישיבה היה בן ימינו ולכן זה נראה לך מוזר שהתבטא באופן שאינו תואם את התקופה שלו.
כי נוח לנו שלא רק התוכן אלא גם הלשון נתפסת כמותאמת לתקופה. ולכן הגיוני לתרגם את הרמב"ם באופן שמתאים לדרך שבה נראה לנו שהוא עצמו היה כותב את דבריו בעברית.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 305 אורחים