בתוד"ה והרי איסור תמהו למצוא מקור למאי דפשיט בכולהו תלמידא שאליבא דר"ע אם נפלה אחד מחייבי לאוין לפני יבום לא חולצות ולא מתייבמת ולמה לא אמרינן שידחה עשה של יבום את הלא תעשה.
והגר"י ענגיל בגליוני הש"ס תירץ באופן נפלא שבאפשר לקיים שניהם לא אמרי' עדל"ת והרי אפשר בחליצה אליבא דר"ע במדרש רות שמצות חליצה קודמת למצות יבום.
אבל לא הבנתי תירוצו א. שא"כ לר"ע יהא חייב לחלוץ חייבי לאוין, וא"כ מה נפק"מ בינו ובין רבנן החולקין עליו? ב. כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה?
האם חסר לי משהו בתירוצו? איפה נמצא תירוץ אחר על קושית התוס' דמרפסי איגרא?