יבמות דף ט. איסורי לאוין ביבום לר"ע

[מיללער]

בתוד"ה והרי איסור תמהו למצוא מקור למאי דפשיט בכולהו תלמידא שאליבא דר"ע אם נפלה אחד מחייבי לאוין לפני יבום לא חולצות ולא מתייבמת ולמה לא אמרינן שידחה עשה של יבום את הלא תעשה.

והגר"י ענגיל בגליוני הש"ס תירץ באופן נפלא שבאפשר לקיים שניהם לא אמרי' עדל"ת והרי אפשר בחליצה אליבא דר"ע במדרש רות שמצות חליצה קודמת למצות יבום.

אבל לא הבנתי תירוצו א. שא"כ לר"ע יהא חייב לחלוץ חייבי לאוין, וא"כ מה נפק"מ בינו ובין רבנן החולקין עליו? ב. כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה?

האם חסר לי משהו בתירוצו? איפה נמצא תירוץ אחר על קושית התוס' דמרפסי איגרא?

[סכינא חריפא]

קושיית התו' פשוטה. נהי דרבי עקיבא עושה חייבי לאווין כחייבי כריתות לענין שלא יתפסו קידושין ומשו"כ היה צריך לדמותם גם לענין פטור יבום, אבל מ"מ כשם שלעיל דף ג' מבואר בגמ' שאם עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת היה ערוה מתייבמת כיון שעדל"ת ושוב אין כאן פטור יבום כלל , כך היה צריך להיות לגבי חייבי לאוין דנימא שידחה העשה את הל"ת ולא יהיה פטור בחייבי לאוין.
וכבר האריכו האחרונים איך יתפוס היבום הרי סו"ס לא תפסי קידושין, עיין בחי' הגר"ש שקאפ ובקובץ הערות, והתירוץ המקובל הוא שעד כמה שאפשר לייבם אין כאן אשה אסורה וגם תופסים הקידושין, אבל מ"מ אין דחיה מיוחדת של האיסור בשביל שיוכל לחלוץ שמכללי הדחיה לא נאמר לדחות את האיסור ביאה כדי שלא יחול פטור מיבו"ח, אלא בכדי לקיים את המצות עשה של ביאת יבומים.
ולפי"ז אפשר דס"ל להגרי"ע שאם אין סיבה דוקא לייבם א"כ אע"פ שבחשבון הרי גם לחלוץ לא יהיה אפשר אם לא יהיה כאן דחיה של האיסור, מ"מ כיון שא"צ ביבום דוקא וא"צ לעבור על האיסור אין כח ביד מצות חליצה לגרום היתר על הביאה כדי שלא יהיה כאן פטור יבום.


הרמב"ן והרשב"א והתוס' רא"ש תירצו את קושיית התו' בכמה דרכים.

[שמחה]

בקובץ הערות לר' אלחנן זצ"ל הי"ד ציין להרשב"א בהתשובות חלק ששי סי' י"ט. הרשב"א הקשה שם קושיית תוס' ומתרץ עי"ש.

בספר ישרש יעקב על מסכת יבמות דף ז' בהספר מביא תירוץ מהאבני מילואים סימן י"ח וכתב דדברי האבני מילואים הם תמוהין עי"ש

בחידושי רבי עזריאל על יבמות מר' עזריאל הילדסהיימר זצ"ל (יצא לאור לראשונה מכתב יד המחבר ע"י מכון ירושלים בשנת תשד"ם) דף נ"ד בהספר יש תירוץ על התימה של תוס'

[מיללער]

תודה לשניכם

הרב סכינא,
סברא נאה בדברי הגרי"ע, מעניין אם יש לה כן ובסיס בספרי האחרונים לגבי אפשר לקיים שניהם בדין עדל"ת.

[איש טלז]

נסתפקתי לדעת ר"ע שהכתוב קראו ביתו לחלוצה ומה"ט נאסרו קורבות חלוצה [עיין חזו"א בביאור ענין זה]
אם הוי כארוסה או כנשואה [ונפק"מ בבתו שנאסרת לפי תוס' יבמות ד"ג רק בנישואין ולא באירוסין ועוד יש בזה נפק"מ ואכמ"ל] ובפשוטו אינו נראה דהוי נשואה ,אבל הדרשה היא מהא דקראו ביתו וא"כ משמע דהוי נשואה [עין יומא יג'] וצ"ע