שלח כתב:מביאים סיפור זה ,האם מקורו באחד מספרי החסידות או ממקור אחר, כמו כן האם יש בעיה בסיפור ,שהכוונה היא מעל הכל ללא צורך בתפילה והאם אין פה בעיה, כמו כן יש את הסיפור מהאר"י ולחם הפנים שעם הארץ חשב ושם לחם בבית כנסת ,ואומרים שזה כן סיפור נאמן, כיצד להבינו האם הוא לא דומה לסיפור הראשון עם הילד, האם ידוע על עוד סיפורים שהתאזרחו בציבור הרחב ללא מקור מוסמך ויש שאלה חינוכית עם הדברים שהם אומרים
מעשה בכהן אחד שהי' פורש כפיו ואומר ישמדך והי' שם חכם אחד והעבירו מלפני התיבה לפי שאינו יודע לחתוך האותיות אשר בברכת כהנים והראוהו מן השמים לאותו חכם כי אם לא יחזרנו יענש בדבר ע"כ.
לייבעדיג יענקל כתב:הנה סיפור 'חסידי' נוסף ברוח זו:מעשה בכהן אחד שהי' פורש כפיו ואומר ישמדך והי' שם חכם אחד והעבירו מלפני התיבה לפי שאינו יודע לחתוך האותיות אשר בברכת כהנים והראוהו מן השמים לאותו חכם כי אם לא יחזרנו יענש בדבר ע"כ.
מי חכם וידע היכן מופיע המעשה? (רמז, חכם באשי)
סכינא חריפא כתב:לייבעדיג יענקל כתב:הנה סיפור 'חסידי' נוסף ברוח זו:מעשה בכהן אחד שהי' פורש כפיו ואומר ישמדך והי' שם חכם אחד והעבירו מלפני התיבה לפי שאינו יודע לחתוך האותיות אשר בברכת כהנים והראוהו מן השמים לאותו חכם כי אם לא יחזרנו יענש בדבר ע"כ.
מי חכם וידע היכן מופיע המעשה? (רמז, חכם באשי)
כמובן שאין קשר, שכן בסיפורים הנ"ל כל המסר הוא שעמארציות זו דוקא היא היא שעושה נח"ר לקב"ה, זאת מלבד שאין כמובן להשוות כבוד המקום לכבוד ישראל.
הנקודה היא שהמסר שאתה מסביר הוא בדיוק החלק שלא נמצא בס"ח. בספר חסידים כתוב שאותו אדם לא ידע להתפלל גם אחרי שלמדוהו ויצא קרח מכאן ומכאן ולכן נגלו לחכם בחלום ואמרו שהפסידו מהעולם הבא ואין שום רמז למה שאתה כותב שהכוונה חשובה מן המעשה...לייבעדיג יענקל כתב:מובן שיש קשר. המסר המשותף לכל המעשים הוא דוקא זה: מי שעושה דבר מה למען הקב"ה בכוונה אמיתית וטהורה הרי הוא גורם נח"ר גדולה גם אם אין הדבר מכוון בדיוק ע"פ שורת הדין. ובעצם זהו משחז"ל 'ודלוגו עלי אהבה'. (פשיטא ואצ"ל ש'מי שמקיים מצוה כמאמרה' עושה נח"ר עצומה לקב"ה, אך לפעמים פשוטי ותמימי העם עשויים לעשות מעשיהם בכוונה טהורה יותר מלמדנים מסויימים המרגישים יותר בערך עצמם וע"כ הם חשים פחות קירבה וצמאון להשי"ת. כללו של דבר למבקש האמת: לא העם הארציות עושה נח"ר לה' אלא ההשתוקקות האמיתית לעשות נח"ר לבוית"ש, ואין ספק שהמעטים שזוכים לצרף מעשה שלם למחשבה שלמה לא שייך שיהיה אי מי גדול מהם.)
ולגבי הטענה שיש לחלק בין ה' לכבוד ישראל, מצורף כאן סיפור 'חסידי' נוסף מאותו בימ"ד.
(לכללות הקשר המובהק שבין השקפות החסידות של הבעש"ט הק' ותלמידיו ובין הדרכותיהם של חסידי אשכנז, ראה מ"ש רי"א קמלהר בספרו חסידים הראשונים - תולדות ר"ש ור"י החסיד.)
גמר טוב, א גוט קויטל, א גוט גבענטש יאר
השאלה היא כמובן על ר"מ חגיז ולא על האר"י, מה לי מיכאל ומה לי גבריאל?יעקובי כתב:האר"י ז"ל נפטר של"ג, ר"מ חגיז נולד תל"ב. היינו כמאה שנה בין פטירתו של זה ללידתו של זה. (הוסף עוד פרק זמן לא קטן עד שנתחבר המשנת חכמים, נדפס תצ"ג בחיי המחבר).
אע"כ אם לא נמצא לסיפור מקור יותר קדום (ר"מ חגיז כותב כי סופר לו מפי מגידי אמת וזקני הדור דעה...), הרי שישנו נתק הסטורי לא קטן, ומותר לשער כי ישנם אי אלו אי דיוקים ('תוספות' וכד') בנוסח הדברים, ובהעברתם איש מפי איש וכו', ומסתבר שלא צריך לקבל כל הפרטים כתורה מסיני. יחכימוני חכמי ביהמ"ד אם שגיתי.
סכינא חריפא כתב:[בכוונה לא אכנס כרגע לסיפור הנער השורק/מקרקר שכן יסודתו בהררי החסידות, ומשום מה -שלא בצדק, וחבל - מעלתו חושב שמתפתח פה פולמוס חסידי -מתנגד חדש, ואנקוט בידי את הסיפור עם לחם הפנים שכן יסודו בהררי קדש מהר"ם חגיז] הרי לפי המסופר viewtopic.php?f=7&t=1811#p12170 האר"י אמר שמיום שחרב בית המקדש [!!!!!!!!!] לא היתה נחת רוח לקב"ה עד שבא אותו ע"ה להקריב לחם הפנים בחוץ, כלומר לא ר' עקיבא ולא ר' שמעון בר יוחאי, לא הרמב"ם ולא הרמב"ן עשו לקב"ה נח"ר כאותו ע"ה.
ושמא תאמר שכוונת האר"י לא היתה שהנח"ר היתה דוקא בגלל המעשה הזה, אלא שבדרך מקרה הע"ה הזה היה דבק באלקיו יותר מכל הנ"ל, הבוחר יבחר, אבל לדידי באמת הסיפור טראגי מאד, שדוקא האדם הכי גדול שעושה נח"ר הכי גדול לקב"ה מאז חורבן הבית היה עם הארץ דאורייתא..... תורה היא וללמוד אני צריך.
את השאלה שאתה הצגת אפשר ליישב בקל, שנח"ר מסוג זה של כונה להקרבת קרבנות לפני הקב"ה לא היתה מיום שחרב ביהמ"ק ואע"פ שכל העוסק בתורת הקרבנות כאילו מקריב מ"מ כונה ממש להקריב קרבן לא היה לפניו.סכינא חריפא כתב:השאלה היא כמובן על ר"מ חגיז ולא על האר"י, מה לי מיכאל ומה לי גבריאל?
לא הבנתי, אם הקב"ה ניאר מקדשו ומאס בקרבנות כל עוד אנו בגלות למה יש בזה יותר נח"ר?מרן המשגיח כתב:את השאלה שאתה הצגת אפשר ליישב בקל, שנח"ר מסוג זה של כונה להקרבת קרבנות לפני הקב"ה לא היתה מיום שחרב ביהמ"ק ואע"פ שכל העוסק בתורת הקרבנות כאילו מקריב מ"מ כונה ממש להקריב קרבן לא היה לפניו.
סכינא חריפא כתב:לא הבנתי, אם הקב"ה ניאר מקדשו ומאס בקרבנות כל עוד אנו בגלות למה יש בזה יותר נח"ר?מרן המשגיח כתב:את השאלה שאתה הצגת אפשר ליישב בקל, שנח"ר מסוג זה של כונה להקרבת קרבנות לפני הקב"ה לא היתה מיום שחרב ביהמ"ק ואע"פ שכל העוסק בתורת הקרבנות כאילו מקריב מ"מ כונה ממש להקריב קרבן לא היה לפניו.
כח הטענה כתב:הנקודה היא שהמסר שאתה מסביר הוא בדיוק החלק שלא נמצא בס"ח. בספר חסידים כתוב שאותו אדם לא ידע להתפלל גם אחרי שלמדוהו ויצא קרח מכאן ומכאן ולכן נגלו לחכם בחלום ואמרו שהפסידו מהעולם הבא ואין שום רמז למה שאתה כותב שהכוונה חשובה מן המעשה...לייבעדיג יענקל כתב:מובן שיש קשר. המסר המשותף לכל המעשים הוא דוקא זה: מי שעושה דבר מה למען הקב"ה בכוונה אמיתית וטהורה הרי הוא גורם נח"ר גדולה גם אם אין הדבר מכוון בדיוק ע"פ שורת הדין. ובעצם זהו משחז"ל 'ודלוגו עלי אהבה'. (פשיטא ואצ"ל ש'מי שמקיים מצוה כמאמרה' עושה נח"ר עצומה לקב"ה, אך לפעמים פשוטי ותמימי העם עשויים לעשות מעשיהם בכוונה טהורה יותר מלמדנים מסויימים המרגישים יותר בערך עצמם וע"כ הם חשים פחות קירבה וצמאון להשי"ת. כללו של דבר למבקש האמת: לא העם הארציות עושה נח"ר לה' אלא ההשתוקקות האמיתית לעשות נח"ר לבוית"ש, ואין ספק שהמעטים שזוכים לצרף מעשה שלם למחשבה שלמה לא שייך שיהיה אי מי גדול מהם.)
ולגבי הטענה שיש לחלק בין ה' לכבוד ישראל, מצורף כאן סיפור 'חסידי' נוסף מאותו בימ"ד.
(לכללות הקשר המובהק שבין השקפות החסידות של הבעש"ט הק' ותלמידיו ובין הדרכותיהם של חסידי אשכנז, ראה מ"ש רי"א קמלהר בספרו חסידים הראשונים - תולדות ר"ש ור"י החסיד.)
גמר טוב, א גוט קויטל, א גוט גבענטש יאר
אתה רוצה להביא קטע אחר שבו הדברים כן מבוארים בפירוש לדעתך? או שאולי אתה מצפה שנסמוך עליך אם אתה אומר שכך ר"י החסיד סבר...לייבעדיג יענקל כתב:הדברים שכתבתי בסוגריים אכן אינם מבוארים בפירוש בקטע זה של ס"ח.
א. דוקא המסר שאתה הזכרת בסוגריים הוא המסר שעליו התלוננו המתלוננים בסיפור הקוקוריקו. כך שאם אתה מודה שחלק זה איננו כתוב בס"ח הרי שלא הבאת משם כלום.לייבעדיג יענקל כתב:אך המסר המשותף שהזכרתי בתחילת דברי מפורש שם
המסר המשותף לכל המעשים הוא דוקא זה: מי שעושה דבר מה למען הקב"ה בכוונה אמיתית וטהורה הרי הוא גורם נח"ר גדולה גם אם אין הדבר מכוון בדיוק ע"פ שורת הדין. ובעצם זהו משחז"ל 'ודלוגו עלי אהבה'.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 143 אורחים