יבמות דף י. אנוסת אביו לרבי יהודה בלאו

[מיללער]

משכחת לה לרבי יהודה דאי עבר ונסיב היינו שאפילו לרבי יהודה ליכא אלא איסור לאו באנוסת אביו על אף שאשת אביו בכרת (ועי' בתוד"ה לרבי יהודה לגבי שיטת ר"י אם קידושין תופסין בחייבי לאוין).

ובפשטות כיון שהאיסור נלמד מהכתוב בפר' תצא (דברים כג א) ושם לא נזכר החיוב כרת באשת אביו אז גם הלא יגלה כנף אביו שלדברי ר"י מיירי באנוסת אביו אין בה אלא לאו, ולא אמרינן שזה גילוי מילתא שגם אנוסת אביו נאסר משום אשת אב ושוב נכללת בחיוב כרת, האם דנו בזה האחרונים?

וראה זה דבר מעניין שבתרגום יב"ע עה"כ שם כתב לא יסב גבר אתתא דאניס או דשרגיג (מפותת) אבוי וכל דכן אתת אבוי ולא יגלי כנפא דגלי אבוי ע"כ ומלבד שתירגם אליבא דר"י ודלא כהילכתא פירש כן את רישא דקרא לא יקח איש את אשת אביו וצ"ע

גם הראב"ע כתב שם לא יקח איש את אשת אביו. "האנוסה", על כן נסמכה זאת הפרשה ע"כ וצע"ג שהרי זו דברי רבי יהודה וגם למד את זה מסיפא דקרא מולא יגלה

[בברכה המשולשת]

לגבי התרגום המיוחס ליב"ע יעויין במדרש ההלכה שם

[מיללער]

לגבי התרגום המיוחס ליב"ע יעויין במדרש ההלכה שם

איפה?

[בברכה המשולשת]

ספרי כי תצא שם שמביא את מחלוקת רבי יהודה ורבנן