פסק הש"ע (ש"ע ח"מ קצה ג), דקניין חליפין - אינו רק כשהקונה עצמו נותן למוכר כלי על מנת שהמוכר יתן לקונה את המימכר, אלא גם כשמי שנותן למוכר את הכלי הוא אדם שלישי - והיינו (כמקודם) על מנת שהמוכר יתן לקונה את המימכר. ואיוותה נפשי לדעת, האם זה אפשרי גם כשהמימכר הוא הכלי הנ"ל עצמו!
כאן המקום להבהיר שלוש הבהרות:
א. השאלה שלי אינה עוסקת כלל בדיני זכייה לאחר, דהתם בעינן שהזוכה יגביה את החפץ טפח וכו' לפי כל דיני זכייה לאחר, מה שאין כן הכא, שאני שואל על דיני קנין חליפין (שיש בהם כמה הגבלות כגון שלא ניתן להקנות מטבע וכדומה), ולא על דיני זכיה לאחר (שיש בהם הגבלות מסוג אחר).
ב. השאלה שלי היא כמובן רק לפי הא דקי"ל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לרשותו; והיינו דלפי זה אכתי איכא להסתפוקי אי - בכה"ג דמה ששאלתי - חשיב כדבר שלא בא לרשותו: והיינו דהספק הוא, דמי נימא דדין זה של "אין אדם מקנה דבר שלא בא לרשותו" - אתי לאפוקי כל מה שלא בא לרשות המוכר עד רגע קנייתו את הכלי - ועד בכלל - וא"כ הכא מהני (דהא הכלי כן בא לרשותו עד הרגע שהמוכר קנה את הכלי ועד בכלל), או דילמא דין זה אתי לאפוקי כל מה שלא בא לרשות המוכר עד רגע קנייתו את הכלי - ולא עד בכלל - וא"כ הכא לא מהני (דהא הכא הכלי לא בא לרשות המוכר עד רגע קנייתו את הכלי ולא עד בכלל).
ג. כבר שאלתי כאן פעם שאלה דומה, אך לא קיבלתי תשובה ברורה. אני שואל רק אליבא דאותם אחרונים (ובראשם הסמ"ע) דס"ל דרגע קניית החפץ הוא רגע המסירה, ולא הרגעים שבאים אחר כך.